פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרלא:ח

ויש עמ״א הר״מ ז״ל פ״ה מסוכה ה״ח חלקן מפקפק והוא שאין בנסר ד״ט וכן אם הניח סכך כשר ביניהם מודה דאף רחבים ד״ט שרי (וכן מורה מקצת שהפרש יש בין כך ובין כך) והטעם דיש גזירת תקרה הרואה שסיכך בנסר שיש ד׳ לא ידע שפקפק וסבור תקרת הבית הוא מש״ה במפקפק לא מהני ביש ד״ט נהי דלגבי בע״ה ידע תולמ״ה אסור מדהוצרך לפקפק הא נוטל א׳ ביניהם ומניח סכך כשר פסל שרי ברחבים ב׳ נסרים שבצדדים ד״ט דהרואה יראה שהניח פסל ביניהם ידע שתקרת הבית פסול הוא. ומפקפק מהני לאין רחב ד״ט דגזירת הרואים ליכא שיאמרו שסככם עתה מחדש ולבע״ה תולמ״ע מפקפק סגי ובגמרא לב״ש או תולמ״ע בחדא סגי היינו מפקפק או נוטל א׳ ואי תקרה בניטל א׳ סגיא משמע תקרה חמיר מתולמ״ע וכאמור ועיין רש״י שם. ומ״מ הקושיא דפריך משמואל טפי מרב לכאורה עדיין לא מתורץ בזה ועט״ז אות ט׳. ועא״ר אות ח׳ ואי״ה בסוף הסי׳ אבאר עוד. ונוטל א׳ אפ״ה לכתחלה דוקא לבטל תקרה והבן: