פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם סג:א

ואיכא עמ״א, הנה י״ל ג׳ שיטות א׳ שיטת רש״י ור״מ וטור שיש חילוק בין טעם ע״צ ובין ממש אפי׳ לשכב לכתחלה על צדו ממש שרי. שיטה ב׳ ר״י כל שלבוש צריך לעמוד. שיטה ג׳ לבוש א״צ לעמוד דגם זה טורח ושרי כמו מעט לב״ב אבל לישכב לכתחלה על צדו ממש אסור וא״כ י״ל דעת הר״ב כשיטה ג׳ וזה יהיה דעת המחבר וכן הבין הלבוש וזה באפשר אבל לומר שיטה שלישית בזה האופן דאין חילוק בין מעט או על צדו ממש רק לחלק בין ההיא דזה מחזיר פניו בשכבר שכב טורח לעמוד וההיא דפרקדן שרוצה לישכב פרקדן אסור אפילו על צדו ממש זה אי אפשר דפרקדן משמע שכבר שוכב כן אפ״ה לא יקרא על צדו ממש (נמי בכלל פרקדן לשיטה ב׳ וג׳) ואמנם מאן מכריח לן לומר הכין ואמאי לא נימא דהר״ב טעמא יהיב למילתא של המחבר ויש חילוק בין אצלויי מעט ובין ע״צ ממש ולישכב לכתחלה על צדו ממש אסור. ואמנם נאמר באופן אחר כי רבינו יונה ז״ל סובר שאין לחלק בין מעט או ממש בין לקולא ובין לחומרא (ומש״ה אודי ליה הר״ב להמחבר ב״ב אף מעט שרי דאין לחלק כלל) והוקשה לו ההיא דשנים ישינים הוכרח לומר בישן ערום ללבוש הוי טורח רב ומנ״ל זאת דילמא שאני בין רוצה לישכב לכתחלה אסור אלא יקרא בעמידה כו׳ לא בשכיבה וההיא דב׳ ישינים שכבר שכב טורח לעמוד כמו ב״ב כו׳ שטורח לישב מותר לכתחלה לישכב לז״א שהוציא רבינו יונה כן ומלת פרקדן משמע שכבר שוכב לא יקרא וצריך לעמוד לכן בהכרח לחלק בין ערום ללבוש אבל המחבר סובר כרש״י ור״מ וטור שיש הבדל בין מעט ובין ממש וכ״מ פשטא דתלמודא אצלויי כו׳ ועיין ספר חמד משה חרה אפו בו באדונינו המ״א ז״ל וכתב דילמא אין טורח לישכב ע״צ ממש גם זיכה שטרא לבי תרי דמתחלה כתב וכ״מ בתלמודא ואח״כ סייעי׳ להמחבר מתלמודא ולפי מ״ש דברי המ״א בנויים על אדני האמת והשכל ומה עשה לו אדונינו המ״א ז״ל וכדכתיבנא והבן זה. ולפ״ז ודאי ב״ב וחולה אם קשה עליהם הישיבה ועמידה יכולים לכתחלה לישכב אפילו מעט על צדו ושרי וכדאמרן: