פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכו:ד

מיהו עמ״א סובר דיעה שניה חולקת בכמה דברים עם דיעה א׳ יש לקולא ויש לחומרא כי לדיעה א׳ בסכך כשר צלתו מרובה ופסול חמתו מרובה א״צ השפלה ועירוב כלל זהו קולא ובשכשר חמתו מרובה צריך השפלה ומשמע שלא יהיו ניכרים דוקא כמ״ש בביאור לדיעה א׳ הא ניכרים כל שצריך צירוף פסול עם כשר בעינן אין ניכרים ממש (כדין ביטול אוסורים וצ״ע הא יוכל להכירם עיין אות ג׳ בזה) ולדיעה ראשונה הניח פסול ע״ג כשר זע״ז ממש י״ל ניכרים מיקרי ואין מהני בסכך כשר חמתו מרובה ודוקא עירבן ממש שאין ניכרים למטה כלל. ודיעה ב׳ בהכשר חמתו מרובה פסול אף בעירבן ממש דכל שיוכל להסיר האיסור שמחוברין באילן לאו ביטול הוא כמ״ש הר״ן באות ג׳ אבל כשכשר צלתה מרובה אז כשהשפיל ועירבן אף ניכרי׳ או זע״ז ממש כמ״ש המרדכי שרי לאו מטעם ביטול כלל אלא שאין פוסל נגדו ומ״מ רוב בעינן הואיל ומונחים זע״ז או בעירוב יחד הא מונחים זא״ז בשפודין במחצה שרי אלא שא״א לצמצם עסי׳ תרל״א בט״ז ומ״א ה״ו ועיין כאן אות ב׳. והר״ב שכתב אין ניכרים ל״ד וסירכא דיעה א׳ נקיט דהא דיעה א׳ ס״ל דוקא אין ניכרים ובצירוף כשר עם פסול בכשר חמתו מרובה מיירי ודלא כב״ח שפי׳ אף לדיעה ב׳ בכשר חמתו מרובה מהני השכלה דז״א דכל שצריך לביטול לא מצטרף כה״ג ביכול להסיר כו׳. ומ״ש וכ״ה בהדיא ברא״ש ור״ן ותוס׳ לא מצאתי ברא״ש ויום ט׳ לדיעה ב׳ בניכרים ומהר״ן משמע דלא בעינן שאין ניכרים כל שכשר צלתה מרובה וצ״ע כעת. והלכתא משמע י״א וי״א ובפרט בשל תורה כדיעה ב׳ ובלבוש משמע דיעה א׳ בסתם לקולא ויש מחמירין משמע דיעבד יי״ח כדיעה א׳ עא״ר. וער״ן כל שיש בסוכה הרבה כו׳ שזהו מ״ש הרב בהג״ה עכ״פ צריך שלא יהא במקום א׳ ד׳ טפחים מאילן הגדולה ובקטנה ג׳ טפחים ויבואר אי״ה לקמן בסימן תרל״ב מזה עמ״ש כאן סוף הסי׳: