פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרכג

לשקיעת החמה עמ״א עט״ז ועמ״א אות ד׳ ואי״ה שם יבואר עוד:

בזה עמ״א מלת בזה לומר דוקא ש״ץ בוידוי אתה הבדלת שמזכיר ותתן ה׳ לנו יום השבת ויה״ר הואיל ואומר באמצע תפלה ל״ש אין אחר החיתום כלום משא״כ יחיד שאומר אתה נותן והבדלת אחר היתום מקדש השבת וישראל ויוה״כ תו אין מזכיר באתה הבדלת שבת ובזה בש״ץ שלא הזכיר באתה הבדלת אין חוזר די״א ביעלה ויבא בי״ט באמצע תפלה אין מזכיר שבת וממילא עכ״פ דיעבד סומכין עליו ה״ה בש״ץ באתה הבדלת משא״כ כשלא הזכיר יחיד כלל שבת בנעילה בתפלה אי ש״ץ בחזרת הש״ע שלא הזכיר כלל שבת חוזר דיום הוא שנתחייב בד׳ תפלות וחוזר בו יחיד בלחש וש״ץ בקול רם הא בלחש ש״ץ אין חוזר ע סי׳ קכ״ו ומ״ש בב״י בשם הגמ״י שיש חולקין צ״ע עב״י:

נושאים כפים עמ״א ג״כ ליכא בלילה וביה״ש צ״ע דאיתקש לשירות ובכולהו ביום כתיב דוקא יום ברור לא ביה״ש ואנו אין נ״כ בנעילה אפי׳ מבע״י וא״מ אף בשבת ועדיין יום אומרים אותו ואומרים או״א ושים שלום אף שגמרו בלילה:

ותוקעין עמ״א שבות ביה״ש כה״ג צורך מצוה ועסי׳ שס״ב הניח בצ״ע שבות ביה״ש במ״ש אפוקי יומא אפשר חמור וע׳ אות א׳. ועיין בטור לא כ׳ כיון שכבר עבר יום ואולי הוא פי׳ דברי המ״א וע׳ בטור תרכ״ד משמע אם עדיין יום ממש לא יתקעו וע׳ לבוש: