פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תרו:א

בשעת עמ״א אע״ג דהב״ח פסק בתר״ז דצריך לפרוט ב״א למקוים ומה״ט ה״ה ב״א לחבירו יע״ש משא״כ לדידן דא״צ לפרוט אפ״ה ב״א לחבירו מצוה לפרוט ע׳ יומא פ״ו ב׳ קראי נשוי פשע ב״א למקום ומכסה פשעיו לא יצליח ב״א לחבירו וער״מ ז״ל רפ״ב מה״ת ה״ה לכאורה שבח שיתוודה ברבים ללמוד ממנו ג״כ לשוב ע״ד אלמדה פושעים דרכיך וה״מ בחטא שאין חבירו מתבייש דומיא ב״א למקום היכא שיש מיעוט כבוד אין לפרסם ויצליח פועל יוצא ע״ד איש מצליח לאחרים ובכ״מ שם כפירש״י שאחרים יבקשו ממנו שימחול לו. ומיהו הב״ח והמ״א מיירי בשעת מחילה שיפרוט לחבירו החטא וזה למ״ד ב״א למקום נמי פורט וא״כ קשה לדידן א״צ כאמור והבן זה. ואי״ה בתר״ז יבואר עוד וע׳ בספר תוספות יוה״כ. במשנה ירצ״ה ובפוסקים יפייס ונוסח מתרצה ומתפייס בתחנונים ע׳ סוף הסי׳:

יחזור עמ״א כ׳ מגמרא יומא פ״ז באחי יוסף יע״ש ועא״ר בשם יש״ש יאמר אני מבקש סליחה מה׳ אלקי ישראל ואח״כ מפלוני יש״ש פ״ח דב״ק סי׳ מ״ט. והנה עבירות שב״א לחבירו יש בו תרתי ב״א למקום ג״כ לא תגזול וכדומה ואם הקניט בדברים או עני המהפך בחררה וכדומה צ״ע די״ל דלא הוי רק ב״א לחבירו ונ״מ לענין לפרסם ואי״ה בתר״ז יבואר עוד בזה: