פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם נה:ח

מצטרף עמ״א ועט״ז ד׳ הסכים שאין ישן מצטרף והפר״ח הסכים לט״ז. ודין חדש יש לי בכאן ספק א׳ התעורר בו הפר״ח בסעיף ח׳ לדעת הרא״ש והמחבר בקכ״ד סעיף ד׳ אם אין ט׳ מכוונין קרוב ברכתו לבטלה א״כ שאין שומע נמי ותי׳ דומיא דהנפת סודרין של בהכ״ג אלכסנדריא שמבין בשעה שמסיים הש״ץ סוף ברכה ועונה אמן יע״ש וע׳ קכ״ד סעיף ח׳ באמן יתומה המחויב בדבר יע״ש. והנה אני מסופק בחרש המדבר ואינו שומע בתרין. א׳ אם יוצא בשמיעתו של חבירו דקי״ל בסי׳ רי״ג ס״ב דצריך שישמע הברכה הא לא שמע אפשר אפי׳ אמן אין יוצא. ב׳ אם יוצאין אחרים בבהמ״ז של חרש שאין שומע להט״ז במגילה תרפ״ט אות א׳ דאין ראוי לבילה והשומע ממנו מגילה אין יוצא ה״ה בהמ״ז ושאר ברכות כדומה ואין ראוי לחרש להיות ש״ץ דפטור מדבר נקרא ואין מוציא אחרים מברכת ק״ש ותפלה (ובתפלה י״א דאין משמיע לאזניו כלל מ״מ י״ל כל הראוי כו׳) ומשמע דק״ש ושאר מילי שוין המה רק רב יוסף בברכות ט״ז ב׳ מחלק שם שהרי אתה רואה כן מט״ז במגילה ולפ״ז חרש שאין שומע בשופר אין תוקע לעצמו דעיקר בשמיעה לשמוע קול שופר ומגילה וצריך לקרוא לעצמו המגילה דא״י מש״ץ שאין שומע ושמא מחויב בדבר הוי כאינך פוסקים דלא כט״ז ובסי׳ תרפ״ט הערנו מזה ואי״ה יבואר עוד ברי״ג ותרפ״ט ושאר מקומות ולע״ע די בהערה זו:

גם בחידושינו מגילה כ״ג הערנו הא דישן מצטרף להמחבר כאן בתפלה ויראה ה״ה בזימון עשרה כה״ג אבל במגילה דבעי עשרה פרסומי ניסא אין ישן מצטרף דליכא פרסום ולענין ס״ת ונשיאת כפים איכא לעיוני למ״ד הני משום דבר שבקדושה בישן מצטרף כמו בתפלה ולמ״ד ס״ת בצבור דוקא י״ל ישן לא וה״ה כ״כ מנקדשתי בתוך ב״י פרסום בעינן כולם נעורים עא״ר קכ״ח אות א׳ וכן בהפטורה ע׳ ר״ן מגילה כ״ג לאיש ההמוני כמוני דברים אלו צ״ע בזה: