פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תקיד:ז

קודם עמ״א עט״ז ו׳ פירשתיו מלת חוצה כפי הבנת הב״י ודעת המ״א לומר הרא״ש וטור כפשטן דאף לאחר שהודלק מותר דבר המונע אף במים ממש ליתן כשל״ד סכ״ד אבל למעט השעוה אסור כשהודלק. וכתב המ״א דחתיכה הנשארת עם שומן אין מוקצה ומותר לאכול אח״כ אבל נר שהודלק לכבוד י״ט מוקצה הוא בענין שפופרת משמע המסתפק חייב ל״ד חטאת אלא דרבנן וא״נ מכבה ממש לר״י משאצ״ל ואפ״ה גזרו. וע׳ שבת כ״ט ב׳ הצריכותא היל״ל דאי אשמעינן שפופרת דגזירה לגזירה ל״ג ר״י הא קערה חדא גזירה דר״י משאצ״ל חייב ועיין פני יהושע שם וביצה כ״ב ד״ה והמסתפק. ופסחים י״א ובא״ר מזה: