פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תצח:א

וחכם עמ״א לטעם הר״מ ז״ל דוקא ע״ה אסור אבל ת״ח ידע להזהר שרי להראות סכינו לחכם אחר אם הוא אינו רוצה לסמוך על בדיקתו וע׳ לבוש מ״ש ות״ח שראה מעי״ט ובא״ר יע״ש וע׳ מ״מ פ״ד ה״ט עב״י. והנה אם נפגם סכין בי״ט לומר לעכו״ם שישחיזנה צ״ע דלכאורה בשל אבן נמי מדרבנן דהלכה כר״י במכשירין שא״א מעי״ט כבסי׳ תצ״ה ותק״ט רק מדרבנן דעושה כלי גמור ושבות דשבות במקום דחק וצורך גדול י״ל שרי כבסי׳ ש״ז ואי״ה בתק״ט יבואר עוד וסכין דלא בדק מאתמול בשעת הדחק יבדקנו בי״ט כמ״ש הר״ב בהג״ה י״ל הטעם דהשתא הוי לענין זה כת״ח או לסמוך על פירש״י ז״ל בביתו לא אוושא מילתא ואם אין דחק אסור ואתקצי הסכין ביה״ש ואסור לשחוט בי״ט אם יש בעיר אחרת שנבדק מעי״ט ועמ״ש באות ב׳: