פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תפז:ב

אחרי עמ״א ועסי׳ ר״ט ועסי׳ רס״ח במ״א אות ה׳ כתב דכאן אף אם הזכיר באמצע כיון שחתם שלא כדין גרע טפי משא״כ התם והניח בצ״ע וכאן חזר ומפרש דמיירי שלא הזכיר באמצע כו׳ ועא״ר ברס״ח אות ז׳ ומ״ש המ״א משמע אם חתם ולא הזכיר באמצע יצא מוכרח היא לשיטתיה כאן שפי׳ דאם א״י שהוא י״ט לא יצא דמיירי שלא הזכיר באמצע ומינה כל שסיים כדין אע״פ שלא הזכיר כלל י״ט באמצע יצא ולפ״ז מ״ש המחבר בס״ג שכח אתה בחרתנו כו׳ נמי מיירי בלא סיים של י״ט והוא דחוק. אלא כאן כל שלא הזכיר החתימה בסוף ודאי חוזר לראש ומש״ה אם אמר יעלה ויבא אע״פ שלא אמר עדיין בא״י אין חוזר לומר אתה בחרתנו. עב״י בשם א״ח אפי׳ שבת אם הזכיר שבת ביעלה ויבא משמע לכאורה דאין להזכיר וי״ל דה״ק אם שכח גם ביעלה ויבא חוזר לראש כל שלא אמר בא״י כו׳. ומ״ש המ״א מקדש ישראל לחוד יצא עח״י ד׳ חולק משא״כ כשיאמר ישראל והזמנים ולא שבת יצא. ונראה אם הזכיר י״ט באמצע וסיים מקדש ישראל לחוד יצא ממ״נ או כמ״ש המ״א כאן או כמ״ש בס״ח דכאן גרע שחותם בשל יום אחר משא״כ כה״ג לא חתם בשל יום אחר וספק ברכות לקולא ואף לא הזכיר באמצע להמ״א יצא וספק לקולא: