פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תעה:א

יטול עמ״א. דאם רצה נוטל ידיו מיד ומברך ענ״י ומכוין לצאת ושומר ידיו מהיסח הדעת והגדה לא הוי הפסק דבגמרא קט״ו ב׳ דלמ״א אסוחי ונגע במקום מטונף משמע דהגדה לא הוי הפסק ועח״י א׳ הנכון שלא לברך ענ״י מיד דלמא מסח דעתיה ונגע במקום מטונף. עסי׳ קנ״ח במ״א י״ב השיג על הנ״ץ דהבין הב״י מתוס׳ ד״ה אסוחי הוציא דבריו אלו מתוס׳ ד״ה כל פסחים קט״ו א׳ הוציא כן ובקנ״ט אות כ״ה הביא גם כן דאף דיעבד צריך לחזור וליטול יע״ש ויראה דלא יברך ענט״י דמתוס׳ ד״ה אסוחי משמע דיעבד יצא ומ״א שם הביא ד״ה הכ״ל שסותר דבריו ועד״מ בקנ״ח ומגמרא נטל בטיבול א׳ יטול בטיבול ב׳ יש לומר דה״ה אפי׳ מי שאין רק כזית מצת שמורה שאוכל תחלה המרור בחרוסת כבסי׳ תפ״ב א״ש מ״ש כפשוטו טיבול ב׳ (ע״ש תוס׳ ד״ה צריך) ושפיר נקיט רבותא אפי׳ מטיבול א׳ לב׳ צריך נטילה ואף דשניהם לדבר שטיבולו במשקה וכ״ש לנט״י דהמוציא דזה צריך מטעם כוונה וכאמור וצ״ע: