פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תעב:ז

שנראה עמ״א וב׳ כוסות אחרונים אין רשאי לשתות ביניהם א״כ לא מהני תנאי זה וגם תנאי אם לא אשתה בהסיבה אשתה אח״כ לא מהני מכמה טעמים ועוד כדאי הוא ראבי׳ לסמוך עליו כיון שיש איסור שלא לשתות בין שלישי לרביעי ואף לאחר כוס ד׳ לא יעשה כן ויש לי הערה בכאן כי המחבר בתע״ט בכוס ג׳ לא הזכיר אם שתה בלא הסיבה מהו דינו ובת״פ בכוס ד׳ כתב אם שתה בלא הסיבה יברך על כוס ה׳ פה״ג והטור הזכיר בשניהם. ואי דכ״ש השתא כוס ד׳ דצריך לברך שנית לא נראה כמוסיף כ״ש בכוס ג׳ דא״צ לברך שנית כמ״ש הט״ז שם אכתי היא גופא היה לאשמועינן דאין מברך בני אם חוזר ושותה בהסיבה ועוד דה״א דבכוס ג׳ אסור לשתות בינו לד׳ משא״כ בד׳ אין איסור דמי שתאב לשתות שותה כוס ה׳ כבסי׳ תפ״א:

הוי יודע דבתע״ט כתב הר״ב דכוס שלישי יכול לשתות ממנו כ״פ רק מכוס אחר אסור א״כ לכאורה אם כוסו גדול אף בין ג׳ לד׳ שותה בהסיבה מאותו כוס ושוב ראיתי בלבוש כתב ג׳ וד׳ לא יחזור למלאות ולשתותו והראה מקום לתע״ט זה יורה כמ״ש ועמ״א שם כתב כשהיה דעתו מתחלת הברכה ע״ז והח״י שם אות ד׳ דמסתמא דעתו על כל הכוס ואי״ה יבואר שם. ואיך שיהיה מהני תקנה דהמ״א אחר כוס רביעי כשנשאר לו מאותו כוס עדיין חוזר ושותה בהסיבה דלמאי ניחוש לה וה״ה וכ״ש בכוס שלישי כה״ג דמכום א׳ רשאי לשתות כ״פ וכאמור: