פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תעב:ה

א״צ היסבה עמ״א דתוך יב״ח אין מיסב וגם הקיטל אין לובש דלא כט״ז ב׳ והטעם כי בתר״י בט״ז ב/ ומ״א ה׳ ב׳ טעמים ולטע א׳ אסור לאבל ללבוש הקיטל ולטעם ב׳ בלא״ה נכנע וא״כ יש לחוש לטעם הא׳ ויראה גם המ״א והט״ז וב״ח ז״ל דכתבנו אין לאבל להיסב היינו על המטה כבודה וכלולה אבל היסבה בעי עיין אות ג׳ על ירך חבירו או מטה על צדו במטה וכר א׳ תחת ראשו ועח״י ולמ״ש א״ש. ומ״ש תוך שלשים כו׳ עי״ד שצ״א ש״ך אות ב׳ ג׳ ותר״ס משמע יב״ח או אבל ברגל לא תוך שלשים על שאר קרובים וצ״ע קצת ולאחר יב״ח בשנה מעוברת פסק האבילות עי״ד שצ״א בש״ך ב׳. ואירע אבל בי״ט דחל עליו שבעה י״ל הואיל ובזמן התלמוד כופה מטתו אין חייב בהסיבה כלל עט״ז בזה: