פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מז:יב

כל עמ״א הנה ג׳ סברות בזה הרא״ש וטור שינת קבע ביום הפסק וכ״ש לילה ואם לא ישן כל הלילה אין מברך ור״ת סובר שינת לילה נמי לא הוי הפסק וב״ה פוטרת מעל״ע ותו לא ואנן סוברים דשינת יום לא הוי הפסק ובהכרח שינת לילה הטעם דנעשה בריה חדשה כמו כל ברכת השחר וא״כ אף בלא ישן כל הלילה מברך דלא היה כוונתינו רק על יום א׳ כתקנת חז״ל היינו בישן דנעשה בריה כו׳ והראה לסי׳ תרל״ט אות י״ז יע״ש ועא״ר אות ט׳ דניעור כל הלילה יברך בבוקר בע״ה דאין דעתינו כ״א על יום ולילה יע״ש ועפר״ח סימן מ״ו סעיף ח׳ פסק דספק הוא. והנה י״ל אנן סוברים בזה כר״ת דאין דעתנו רק על מעל״ע ותו לא ומ״מ שינת לילה הוי הפסק גדול ומברכין קודם אור היום או דנעשה בריה חדשה וכ״מ דברי המחבר כאן סי״ב הלילה הולך אחר יום שעבר תיפוק ליה דאפי׳ אין הולך אחר יום שעבר (כקושיית הר״י עיין ע״ץ ג״ץ וברכות י״א ב׳) הא לא ישן ש״מ דאלו אין הולך לא היה דעתנו כי אם על יום לבד כסברת ר״ת מה שהקשה הפר״ח דא״כ כשמשכים ללמוד קודם היום דמברך כשמאיר השחר יברך שנית י״ל אע״פ שאין היום הולך אחר הלילה שעבר ודאי מתכוונין בכך לפטור של כל מעל״ע שלאחריו וכל דמתכוין ש״ד אע״פ שאין הולך כו׳ ורש״י שבירך במשבים והלך לבית הכנסת ובירך שנית המעיין בב״י טעמו של רש״י שקורין פ׳ התמיד בציבור מדמה אותו לקריאת התורה בציבור יע״ש והבן:

עוד כתב הפר״ח בסי׳ מ״ו ס״א וכאן ס״ג והקם בחצות לילה ודעתו לישן שנית מברך ב״ה כשקם ויחזור ויברך בבוקר דשינת לילה לכ״ע הוי הפסק מ״ש לכ״ע היינו בסי״א אבל ר״ח חולק אשינת לילה ג״כ ולמ״א דנעשה בריה חדשה י״ל פ״א נעשה בריה חדשה לא ב״פ כמ״ש בסי׳ ד׳ אות י״ג בנט״י יע״ש. ועוד בדעתיו תליא מילתא דהברכה קאי על מעל״ע או אחר שיקום משנתו וכל שמברך אחר שקם משינה פעם א׳ דעתו על מעל״ע שאחריו וצ״ע: