פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסח:ד

מקום עמ״א ועיין רא״ם ריש ה׳ חמץ דר״ל מנהג בטעות א״צ התרה ואי ביודעין ואפ״ה נהגו איסור מה איריא ע״פ אפי׳ כל השנה נמי ותירץ לאותם הבאים לדור שם דבשאר השנה הואיל ואין טעם לדבר בני העיר אסורים דהוי כמו נדר והבאים לדור שם להשתקע מותרים משא״כ ע״פ הואיל ויש סייג וגדר אטו אחר חצות הבאים לדור שם אסורים אם דעתם להשתקע. והמ״א כתב דנ״מ לבניהם אין רשאים להתיר ובשאר ימות השנה רשאים להתיר עי״ד רי״ד שם. וערש״י פסחים ב׳ ב׳ ד״ה משעת האור וקודם לכן בטלה דעתם היינו בידעי ובטלה דעתם אצל אחרים או נ״מ לבניהם כמ״ש המ״א. ומדברי פר״ח משמע דאף בידעי התירו ונהגו איסור משום סייג אפילו לעצמן מתירין בפניהם וא״צ שלשה ולדבריו צ״ל דחילוק יש בין העושה דבר משום פרישות וכדומה ויודע היתרו צריך התרה משא״כ כאן שסבור שראוי לאסור הלילה משום סייג הוא מנהג בטעות ואפי׳ לדידיה בטלה דעתו וא״צ התרה ועסי׳ תקע״ד ועש״ך י״ד רי״ד ופר״ח כאן האריך יע״ש: