פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תסז:כא

דאמרי׳ עמ״א מ״ש איך נתיר מספק קשה משהו דרבנן אלמה לא עמ״א אות י״ב. ומ״ש חזקה אפשר כוונתו דחזקה דהשתא אסור אף בדרבנן אם לא חזקה דמעיקרא עדיף ועמ״ש באות ח״י ומ״ש וז״ל הב״י כוונתו להקשות על הר״ב במ״ש ויש מתירים במליגת תרנגולים וחולק אמ״ש המחבר במליגה לאסור ומפרש מ״ש ח״ו בשם הרשב״א ז״ל חטה בכלי שהדיחו תרנגולת היינו מליגה בחמין מתיר הרשב״א דאמרי׳ עתה לאחר שעירה הרותחין נפלה החטה אלמא חולק אראב״ן דמחזיק איסור מזמן לזמן ורי״ו בשם הרשב״א מיקל וע״ז הקשה המ״א ז״ל דאם הפירוש כן קשה א׳ סותר הרשב״א ז״ל א״ע דבתשובה קט״ו אוסר כל העיסה אע״פ שנמצא החטה בחתיכת עיסה שביד הראשון כמ״ש בסי״א ובמ״א אות י״ו אלמא יש חילוק בין ממקום למקום ובין מזמן לזמן א״כ למה התיר בתרנגולת במליגה מזמן לזמן. ועוד אי הפירוש ברי״ו בשם הרשב״א ז״ל במליגה למה כתב ולא אמרינן שבא החטה מתרנגולת ולא כתב ולא חיישינן שמא במים קודם לכן רבותא טפי מזמן לזמן נמי לא חיישי׳ ועוד מה ראיה כמו במומין כתובות התם שינוי רשות ומה ראיה מזמן לזמן אלא הפירוש ברי״ו בשם הרשב״א ז״ל הדיחו תרנגולת הדחה אחרונה בצונן וחטה כו׳ לא חיישי׳ שמא היה החטה בתרנגולת במליחה ואסור כ״ק עכ״פ כי ממקום למקום בכלי אחר לא מחזיקין מכלי אל כלי דומה מרשות לרשות כמומין וא״כ אין כאן מחלוקת בין מעשה דראב״ן במליגה דאסור ובין מעשה דרי״ו מזמן לזמן ועיין אות כ״ה. והנה מ״ש המ״א דאוסרין כל העיסה בתשובות הרשב״א קע״ו לא מצאתיו והם דברי הר״ב בסי״א. ומ״ש הרשב״א ז״ל ול״ש כה״ג כאן נמצא כאן היה היינו לאסור כ״נ במקום שנמצא החטה דעל ידי גלגול כו׳ משמע קצת כהר״ב. ומ״ש המ״א מצה מזמן לזמן ל״ד מצה אלא עיסה ביד מי שהבצק בידו כמ״ש באות י״ו ועח״י ל״ז וא״ר כ״ה ואי״ה באות כ״ג וכ״ה יבואר עוד: