פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנד:ג

שאין עמ״א הנה הר״מ ז״ל בפ״ק מ״ח ובה׳ בכורים פרק ששי ה״ח וכמ״ש הכ״מ שם ובי״ד בב״י ש״ל פסק הר״מ ז״ל כר׳ בא בירושלמי ואפי׳ סולת נקיה וצורת פת כל שחישב במחשבה בשעת עריסה שיאכלו רק כלבים פטורה מחלה אפי׳ אוכלין אח״כ הרועים שנאמר באכלכם מלחם הארץ ודלא כר״ל ור״י שם אבל הר״ש פי׳ כר״ל והטור בי״ד ש״ל הרמב״ן ז״ל כר׳ יוחנן דעיקר תלוי בעשה שינוי בצורתה כלמודין בנסרים פטור אפי׳ סולת נקיה אבל במחשבה בלא שינוי וצורת הפת חייבת מ״ה בחלה וז״ש הר״ב דיש חולקין דהטעם כל שאין קרוי לחם כלומר הן בעירב מורסן הרבה שאין ראוי כ״א ע״י הדחק דבחלה אין חייב ה״ה כאן אין חייב דגמר לחם מחלה וכן אם סולת נקיה ועשאה כלמודים פטור מחלה וא״י בפסח ובצורת פת אפי׳ חישב לכלבים חייבת בחלה וה״ה דיעבד יוצא בה אף ע״פ שאין משומרת למצה ומ״ה הוא וגמר מחלה ועסי׳ ת״ס ומ״ש בט״ז באות ג׳ כאן. ומשמע להר״מ ז״ל פת קיבר שראוי לאכילה ע״י הדחק יוצא י״ח כשעשאה לאדם ולהר״ב א״י בה והיינו כשלא ניטל סובין וחזר לתוכן אלא ריקד הרבה קמח ונשאר הרבה סובין עם קמח. ועדיין צ״ע בזה ועמ״ש באות ב׳ מזה ועיין עולת שבת יע״ש: