פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנד:א

סובין עמ״א. רש״י שבת ע״ו ב׳ פירש סובין הוא הגס ומורסן קליפה דקה הנשאר עליו בשעת כתישה והם לבד המוץ שקורין שפרייא״ר והר״מ ז״ל פירש שם להיפך סובין הוא הבינוני ומורסן הגס ופי״א דתרומות מ״ה מורסן תרומה מותר לזרים וסובין חדשות אסורות ישנות מותרות יורה כפי׳ הר״מ ז״ל וכמ״ש בה״ת פי״א הי״ב סובין חדשים אסורים דראוי למאכל אדם וישנות מותרות והר״ש פירש שם חדשות רכות א״א שלא יהא קמח נדבק בהם ולרש״י קשה ועא״ר א׳ בזה. וי״ל בדוחק מורסן אסור בחדשות ומותר בישנות ואפילו סובין אסור וכפי׳ הר״מ ז״ל וזה דוחק גדול. ובח״י א׳ תמה הלא מבואר בתס״ה ופסחים ל״ט דמורסן מחמיץ וי״ל לפירש״י אדרבה דוקא מורסן הא סובין הגם אין מחמיץ וכ״כ א״ר א׳ וי״ל עוד דמחמיץ מטעם קמח הנדבק בו הא בפ״ע אין מחמיץ וכ״כ דאקליפה דקה קאי מדכתב שא״א שלא נשאר קמח בו. וא״כ לדינא נראה קליפה העבה הנושר בכתישה אין מחמיץ וקליפה דקה חדשות א״א שלא יהא קמח נדבק בו ואוסר בפסח במשהו וישנות כל שעבר שלשים יום מקצירה ונתייבשו י״ל דאין קמח נשאר בהן וגם בחדשות בי״ט או ע״פ עד הלילה די לשער בקמח ולא בכל הסובין ומורסן והשפרייא״ר פשיטא שאין מחמיץ והוא השיבולת גופא ועמ״א תס״ה ה׳ אחזוקי איסורא לא מחזיקין ובנמצא שיבולת קש אין חוששין שמא היה בו חטים שוב ראיתי בשו״ת כ״ח ז״ל סי׳ ק״ז במעשה דנפה ששאבו דבש דהסובין אין מחמיץ דעפר נחשב רק הקמח הנדבק בו מחמיץ ומוכח שם גם מורסן אין מחמיץ רק מקמח הנדבק בו. וע׳ בילקוט חבקוק סי׳ ג׳ סאה סולת דקמח הוא קיבר בסובין ומורסן יע״ש משמע מורסן יותר מסובין יע״ש והוא פלא בעיני. ושיבולת שועל לבד המוץ שקורין שפרייא״ר רק הקליפה החיצונה הקשה שבגרעין לפעמים נושר מהגרעין ונמצא בתבשיל יש לצדד במשהו דרבנן שאין בו שום קמח כי הגרעין נופל ממנו שלם עם קליפה הרכה שעליו ועכ״פ בהנאה כה״ג י״ל וגם שפרייא״ר של שיבולת שועל כ״א בפ״ע ולפעמים נתייבש ונדבק בו ונופל אח״כ וזה ודאי אין חשש כלל והמורה צריך לידע ולעיין בזה: