פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנג:ג

מותר עמ״א תה״ד קי״ג ולכאורה הא מבואר בש״ע דמותר להדליק מהם וי״ל התם חשש שמא נתערב גרגיר חטים והכא אשמעינן אע״ג דלתתו שרי ליהנות ולמ״ש באות ב׳ א״ש טפי דמותר להדליק דרמי בכלי מאוס ומורד בהנאה אע״ג דלא רמי בכלי מאוס וה״א דנגזור הנאה אטו אכילה כה״ג קמ״ל דשם כתב כה״ג לא אסרו כ״א באכילה יע״ש ולשהות ה׳ מיני דגן חוץ חטים שרי דאין לותתין אותם אבל חטים במקום שלותתין אסור לשהות ע׳ אות ח׳ ואי״ה שם יבואר ובספק אם לתתו ולאחר הפסח י״ל דהוי ספק דרבנן עסי׳ תמ״ט אבל במקום שרוב לותתין צ״ע ואי״ה באות ח׳ יבואר עוד. ועני״ס וקימ״ל כו׳ ועט״ז א׳ והנה מאי דבעי להחמיר יתן העני״ס בחתיכה פשתן וישים תוך הלאקרי״ץ ממש ער הלילה בטל בששים ועי״ד בש״ך קט״ו אות כ״ח בחמאה דלא הוי מבטל איסור דשמא אין כאן איסור ואין כוונה לבטל. וכן בכמהין יבישים בכה״ג שרי בשאר ימות השנה ליהנות מהרוטב אם הם מתולעים ומ״מ יברור מה דאפשר: