פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנב:יג

אבן עמ״א עצה טובה דהא עומד אצל האש אלא כשישליך אבן צוננת ינוחו המים מרתיחתן ויצטרך להמתין עד שיעלו רתיחות:

אשכחנא פתרי להגעיל כלי ב״י אף שאין ס׳ נגדו ולכתחלה כמו שאגיד כי להגעיל מבשר לחלב במ״א תק״ט אות י״א מנהגא הא מדינא ושעת הדחק יראה דמותר לכתחלה עי״ד קכ״א בטור והט״ז הביאו דמותר א״כ מבשר לחלב ע״י גדנפא וב״י מותר אלא למ״ש הר״ב בס״ב ומ״א ט׳ אטו כלי איסור אין להגעיל לכתחלה קודם ה׳ ה״ה מבשר לחלב שלש טעמים לכתחלה אסור אבל יש תקנה שיגעיל פעם שנית והמים א׳ לא נ״נ דהיתרא הוא ועשר ידות נבלעין בדופן מים ונגד מעט בשר שנבלע בפעם שנית כשיוצא בהגעלה בטל במי הגעלה שנייה ודבר זה יש ללמוד ממ״ש התוס׳ חולין ק׳ ב׳ ד״ה כשקדם וברא״ש שם הביאותיו באות י״א וכל שיש ששים שרי לכתחלה עט״ז י״ד קכ״א ב׳ ומיהו עדיין י״ל אטו דאיסור וי״ל הוי גזירה לגזירה כי נ״נ בשאר איסורין דרבנן ובזה י״ל. אבל למ״ש אי״ה בסמוך א״ש דבאיסור גופא דיעבד וה״מ שרי תו ל״ג כה״ג:

ויצא לנו דין חדש שאף בכלי איסור ב״י והכשירו ע״י גדנפא ובשלו בה ויש ה״מ וסעודת מצוה יש להתיר ע״פ העיקרים המבוארים כאן ובתוס׳ חולין דנבלע בכלי לפי ערך ועשר ידות נבלע מים כו׳ א״כ נגד מעט איסור שנבלע בכלי יש בתבשיל ששים ונהי דהמים נ״נ לדידן מדרבנן מ״מ הא בי״ד צ״ב ס״ד בלח בה״מ וסעודת מצוה מקילין דלא נ״נ ה״ה כאן. וכ״ת מה שנבלע המים עם מעט איסור בדופן הוי כגוש בשר וחתיכה הא בורכא דמתכות שאפשר להפריד האיסור לא נ״נ וע״ש בט״ז ט״ו בש״ך י״ד ובצ״ח אות כ״א בש״ך תמצא כדברי והבן זה. ואי״ה בט״ז סוף הסי׳ אבאר דיני הגעלה מתכות מעכו״ם עי״ד ק״ך בש״ך כ״א וט״ז ס״ב אם הטיף עכו״ם אבר ולא היה מחזיק רביעית טובל בלא ברכה ואם יחדו לפירות ועכו״ם הטיף אבר ויחדו אח״כ למשקין י״ל א״צ טבילה וכ״ח גלייזר״ט שנשבר לשנים ועכו״ם דבקו בדבק צ״ע דמדרבנן הוא. ואם נפתח שולי הכלי דבטל מכל ונתן עכו״ם טס שלו לשולים יראה טובל בברכה כף ועכו״ם תיקן בית יד או סכין ועכו״ם תיקן קתא צ״ע וטובלו בלא ברכה עי״ד ק״כ ס״ז והבן. וניקב היינו כמוציא משקה: