פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:ל

צריך עמ״א משמע מכאן זיעת אוכלין כאוכלין דמי וער״מ פ״ו מה׳ מ״א הי״ד ובמקום אחר כתבנו בשם משאת משה מי״ד סי׳ ד׳ דף למ״ד דמשמע דוקא במשקין זיעתן כמותן והארכנו בזה יע״ש. ומבואר בכאן דסובר המחבר חמץ איסורא בלע מיקרי וכן בס״ד וסי״א מחבת דיש שמן ועש״ך וט״ז י״ד קכ״א כתבו דהיתרא בלע וצ״ע. וכיסוי זה אף דיעבד לא מהני ליבון קש עמ״א וט״ז י״א וח׳. והנה מ״ש שנוגע בחררה לאפוקי מהב״ח ז״ל שמפרש בזיעה יע״ש. ואם אפו כך בלא ליבון אסור בפסח כשהזיע אח״כ ואם לא הזיע ונגע עתה בחררה בפסח ממצה מפוררת וכדומה ופ״א אפו חמץ תחת כיסוי זה ולא נגע ולא הזיע אם היה שומן יש לאסור ג״כ עש״ך י״ד ק״ח י״ב כי נתפטם הכיסוי ועתה נוגע והבן זה:

דע דג׳ מיני ליבון א׳ נתחמם מב׳ עבריו יס״ב י״ל דמהני לתשמישו בכ״ר שהוסר מאש וכ״ש לעירוי ואם תשמישו בכ״ר על אש צריך שיהא קש נשרף לדידן בתנ״ב דבעי מעלה רתיחות. ואם שימש על האש בלי משקה צריך באיסור וחמץ שיהיו ניצוצות נתזין אע״ג דשימש באין ניצוצות במחבת וכיסוי זה אע״ג דככ״פ ושאני שפוד ואסכלא די״ל דשימש בניצוצות נתזין ושפוד חם כלו כה״ג מ״מ האי לאו מטעם גיעול היוצא רק שורף בעינן וכל שאין ניצוצות אין שורף ובתק״ט ס״ה בב״ח היתרא מיקרי והבן:

הנה מבשר לחלב אין נוהגין להגעיל ולא ללבן וכמ״ש המ״א תק״ט אות י״א ומ״מ בפסח י״ל דמגעילין מבשר לחלב כי ל״ש חששא פ״א בשנה ונזהר הוא ואי״ה בתנ״ב אבאר עוד: