פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:ג

אפי׳ עמ״א היינו כפות שתוחבין לקערה דיש להם דין כלי שני עמ״א אות י״ג וה״ה הניח אח״כ חמץ לקערה לאחר העירוי מיקרי הקערה כלי שני באופן זה ואמנם כלי שלישי צ״ע ועיין תמ״ז אות ט׳. והוי יודע דעירוי שלא נפסק הקילוח מבשל כ״ק ובב״ח אוסר בהנאה ובשבת אסור וי״א דעירוי מבשל בכולו ובנפסק הקילוח לכ״ע אין מבשל כלל רק מפליט ומבליע כ״ק וי״א דמפליט ומבליע בכולו עש״ך י״ד ק״ח אות ה׳ ובט״ז ד׳ והנה בלא נפסק קילוח העמוד יורד ומחמם לכלי תחתון ובנפסק אין מחמם רק אדמיקר בלע כ״ק וחומרא בעלמא עמ״א תס״ז ל״ב וא״כ בנפסק קילוח ונתן אח״כ חמץ לתוכו די״ל דאין מבליע אף כ״ק דכבר מקורר וכ״ש כלי שלישי וצ״ע. וכל זה ביס״ב הא אין יס״ב אין להחמיר כלל הא כ״ר על האש יש מחמירין אף באין יס״ב עש״ך שם וכן דבר חריף כחומץ ובארש״ט מחומץ אף בכ״ש מבליע ומפליט עש״ך י״ד ס״ט אות ל״ז ועמ״ש בט״ז:

ומ״ש בשם הד״מ המעיין שם וז״ל ובמ״מ פ״ה דכ״ר בכ״ש לא מהני היסק וכב״י דכן דעת רבינו ול״ג דכ״ש אית תקנה לדעת הטור דאין בולע אלא בכ״ר או עירוי הנה הטור כתב אח״כ כתשמישן הכשירן וכ״ש בכ״ש וכ״כ המחבר בס״ה אלמא לכתחלה ודאי בעי הגעלה בכ״מ בכ״ש וכ״ר לשהינהו אחר הפסח וכאן בדיעבד מיירי וגם אי היסק בתנור מהני לכלי חרס ששימש בכ״ש דאם נאמר דמבליע כ״ק י״ל דלא חייס כי מיד בליבון מעט מפליט כ״ק עט״ז ב׳ גם כל מידי דיעבד שרי בלא תקנה לכתחלה שרי ע״י תקנה ולא חיישי׳ דילמא חייס דא״נ כן דיעבד שפיר דמי ומכל הלין י״ל דהיסק עכ״פ מהני לכלי חרס כלי שני אבל במ״מ פ״ה שם הכ״ה אמ״ש הר״מ ז״ל כ״ח בין כ״ר או כ״ש מצניען לאחר פסח כתבו ז״ל דמלאו גחלים לא מהני שאין דומה לביב של חרס ומש״ה כ״כ דהמ״מ פסק דלא מהני היסק לכ״ש והוא גמרא ערוכה פסחים ל׳ ב׳ ואפשר חזרת כבשונות וזה דוחק וי״ל דאף כ״ש קמטר כן וכמ״ש הב״י דהר״מ ז״ל השוה כ״ר וכ״ש בכלי חרס וכשם כ״ר לא מהני היסק תנור ה״ה כ״ש (ומ״ש הד״מ שאין בולע היינו רק כ״ק ויש תקנה) והמ״א כתב דהר״ם ז״ל דהשוה כ״ש לכ״ר הוא קערות דעירוי הוי שכ״כ בהכ״ד בכלי מתכות קערות ובהכ״ה כ״ח קערות הוא והשוה הא כ״ש ממש מודה הר״מ ז״ל ואפשר דכ״מ א״צ הגעלה כלל. ומ״ש שהמחבר השמיט כ״ש הדר ביה היינו לענין דיעבד אין אוסר אם שימש בפסח בכלי ששימש בכ״ש שאין בולע אף אם שימש עתה בכ״ר ובס״ה לכתחלה פסק צריך הגעלה כמ״ש באות י״ג ועסי׳ תמ״ז אות ט׳ שם וטוב להחמיר י״ל בלא רוטב להפליט מחטה ולהבליע בתרנגולת עש״ך וט״ז י״ד ק״ה ד׳ ה׳ משא״כ ע״י רוטב יש להחמיר בכ״ש והרשב״א אוסר כל השנה כ״ק בפסח י״ל עי״ד ק״ה שם והיינו תוך הפסח לא עד הלילה ועיין ע״ש כאן ובתס״ז סי״ב וכ״ש מפליט ומבליע כ״ש והב״ח אוסר שם בכ״ש. ודשיל״מ במינו בכ״ש בכ״ש י״ל די״א טעם אין אוסר י״ל עי״ד ק״ב וכלי שלישי כתבנו שיש להקל ואף דהרשב״א ז״ל הביא ראיה מחום ביה״ש י״ל כאן מקרר ומ״ש המ״א מדכתב הר״מ ז״ל דהגעלה עירוי ש״מ י״ל דסובר כסברת רבינו שמואל מצ״ל שטא״ט הביאו הב״ח בס״ח וכ״ש לא מהני הגעלה בכ״ש ובט״ז כתבנו מזה אלא דהמחבר בס״ה אין סובר כן ובגוש יש להחמיר עסי׳ תמ״ז ט׳ ואי״ה באות י״ג יבואר עוד בפי׳ הד״מ בזה: