פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:כז

ישים עמ״א ביארתיו בט״ז אות ח״י דהרשב״א בתשובה שע״א מיירי בטלאי מחדש וחששא שמא נכנס בעין בסדק מהני גחלים ובליבון קל שקש נשרף די בכך כמ״ש הר״ב בס״ד שיש סדקים די בליבון קל להבעיר בעין משא״כ בדבר שדינו בליבון בעי ניצוצות נתזין וא״כ המחבר דכתב דחיישינן לבליעה בישן לא סגי בגחלים וצריך ליבון כל המתכות שיהא ניצוצות נתזין ע״כ פירש המ״א דהמחבר נמי ה״ק גוף דאיסור הבלע שיש בכלי נגד מקום הטלאי וא״צ ללבן כולה ריקנית הרבה גחלים שם שיהא במקום ההוא עד שיהא ניצוצות נתזין שם די:

כלים ישינים כו׳ ומשמע דהסכים עם הרא״ם ז״ל ועשכ״ג ופר״ח ס״ה החמירו בזה. והנה מ״ש הרא״ם דליבון בזה שא״י ליגע בצד הב׳ י״ל בס״ד שיהא קש נשרף עדיף מהגעלה משא״כ פחות מזה אף שיס״ב אנן קיי״ל בתנ״ב ס״א דבעי מעלה רתיחות וזה לא הוי בהגעלה שמעלה רתיחות. ומ״ש דהוי ככלים חדשים ראייתו ממאני דקוניא עמ״א אות מ״ה (ט״ס סכ״ד וצ״ל סכ״ג) ואנן קיי״ל שם דלא מהני הגעלה ה״ה כאן. ואי״ה שם יבואר. ומיהו לטלאי ל״ד דשם יש טעם ד׳ שטתפשט אח״כ חוץ למלאי עט״ז אות ח״י משא״כ כאן ודיעבד אפשר יש לסמוך להתיר התבשיל. משא״כ כלים הצריכין ליבון פשיטא דצריך ליבון קודם דאח״כ יותך הבדיל ודיעבד בזה לסמוך רק על טעם ככלים חדשים צ״ע. ומ״ש מתס״א בתנור ודיעבד מהני עובי טפח י״ל עובי טפח מגין והטעם יופג בו ונט״ל ועי״ד צ״ה ס״ד והט״ז והש״ך יודו בעובי קרקע טפח ונט״ל בפסח חומרא בעלמא מש״ה מהני עובי טפח משא״כ כאן. וטבילה בלא ברכה עח״י מ״א בשם שכ״ג ועי״ד ש״כ בנלייזר״ט ואי״ה בסוף הסי׳ בט״ז וכאן ותנ״ב אבאר: