פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:כד

אין עמ״א מ״ש בד״מ וכן לקמן ומ״ש בד״מ שאין מבליע כו׳ בד״מ שלפנינו ליתא כן אלא ואין להחמיר כ״כ בידות וע״ש בי״ד קכ״א. והנה טעם הידות ג׳ טעמים א׳ לפעמים נשפך עליהם חמץ ואף בכלי עץ ועתה בפסח שמא יתחב הבית יד ודיעבד אין לחוש או כמ״ש הב״ח דמדיחין אותם בכ״ר או בשל מתכות וחם מקצתו חם כולו ולשון המחבר צריך להגעיל ידות כמותם משמע לעיכובא לשיטתיה בי״ד קכ״א כהרשב״א ז״ל (בט״ז ביארתיו) וזו קושיית הב״ח ז״ל דהוא לשון הטור ובי״ד פוסק דיעבד עכ״פ ככ״פ ועש״ך י״ד שם י״ח ולמ״ש אתי שפיר. והנה מלשון הד״מ שהביא המ״א סייעתא למ״ש הש״ך בי״ד שם אות י״ז דהטור והרמ״א ז״ל כמהר״מ מ״ץ סוברים ככ״פ ואין בו בלע בצד היד כלל יע״ש. ומה שנראה מאו״ה עץ פרור צריך להגעיל כולו ודאי חם מקצתו חם כולו רק במתכת כמבואר רק לכתחלה ודאי צריך להגעיל כולו. ומ״ש המ״א מי״ד צ״ב ס״ה שם כתבנו בצ״ב ובש״ך צ״ד אות ג׳ זה דוקא שהכלי על אש וחם כולו ספק אי מפעפע בכולו משא״כ בתוחב כף קר יע״ש ודאי בשאר כלים חוץ מתכת לא חיישינן יע״ש ומ״ש על הד״מ שאין מוליך בליעה היינו שאין מפליט מכולו אבל מתחלה נבלע בו ולפ״ז בי״ד צ״ד תוחב כף לשער רק מה שנתחב שאין מפליט ממה שלא נתחב וקכ״א ככ״פ כלומר מאותו צד השני אין מפליט לצד שנתחב ודיעבד שרי הא שימש בכולו יש בו ממש טפי אז מפליט מצד הא׳ לצד הב׳ שנתחב וצ״ע. ומ״ש ליישב קושיית. הב״י בקכ״א עש״ך קכ״א י״ז כי הטור חולק על הרא״ש אביו ז״ל במ״ש סכין עכו״ם אם ילבן חודו די שאין ישראל משמש בסכין ע״י אור הא ע״י אור אסור היינו כשמשתמש בשאר הסכין ע״י אור דמתפשט מתחלה ועתה אין נפלט והטור מיירי ככ״פ שמשמש בצד שנגעל ובצד הליבון לחוד יע״ש והראה לסעיף כ״ו אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

ולענין דינא אם שימש בכל הכלי ובבית יד והגעיל מקצת ותחב הצד שלא נגעל ל״מ בשאר כלים דאוסר אף כ״מ אוסר לכ״ע ואם שימש רק במקצת ונגעל אותו מקצת ותחב הצד שלא נגעל יש להתיר דיעבד שלא מוליד כלל הבליעה או כפשטות הר״ב בקכ״א בכ״ש ועש״ך שם. ולכתחלה יש להגעיל כלי שנאסר פ״א במקצת אף בעץ להגעיל לכתחלה כולו. ועח״י אות מ׳. ומשמע דאין חילוק בין הגעלה לליבון בזה ועי״ד קכ״א בש״ך י״ז ולבוש שם. והנה יש לנו עוד לשאול סכין ששימש ע״י אש וליבן מקצת ואחר כך הגעיל כולו מהו כי לפ״ד הרשב״א ז״ל שהובא בב״י וט״ז ז׳ שם דגריס בפסחים מעייל להו ולקתייהו ברותחין בוי״ו א״כ י״ל ה״ה בשימש כולו נקלש ע״י ליבון קצת ואח״כ מהני הגעלה וז״א חדא לדיון לית ראיה מסכינא דפסחא דהתם ככ״פ משא״כ כששימש בכולו וגם הרשב״א ז״ל לא אמרה אלא כשאין שימש בכולו וגם אין משמש עתה במתכת התחוב בקתא הא כה״ג אף בה״מ אסור כאמור, ויש לראות להרשב״א ז״ל דמסיק אידי ואידי ברותחין איך נכשר הברזל שבקתא וי״ל ע״י הגעלת הקתא משא״כ דפרזלייהו בנורא הוצרך לומר שנקלש ע״י ליבון ומועיל הגעלה אח״כ עצהי״ט ג״כ פרזלייהו בהגעלה ג״כ. ומיהו לומר להרשב״א לא נכשר היינו לתחב צד שלא נגעל ולהר״ב אף זה שרי א״כ מאי קושיא בסכינא דפסחא ואי״ה באות כ״ז יבואר עוד: