פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנא:יא

ויש עמ״א וכ״כ הט״ז ה׳ ומבשר לחלב דהיתרא מיקרי כמ״ש בתק״ט ס״ה דיוכל ללבן בי״ט ליבון קל די בהגעלה אלמא בב״ח היתרא מיקרי ועש״ך י״ד קכ״א ח׳ ובט״ז י״ו ביארתיו ופר״ח צ״ג אות ד׳ בשם הר״ן דבב״ח שמו עליו ואיסורא מיקרי ושאני נותר יע״ש. ומ״ש מתמ״ז ס״ה (ט״ס ס״ו) אות כ״ד דחמץ שמו עליו וצ״ע שם באות כ״ו מתיר דיעבד משמע אף בב״י מטעם נ״ט בר נ״ט וכ״ש לענין ליבון די״ל דמיקרי היתרא בלע ועסי׳ תצ״ב במ״א א׳. ומ״ש לאסור דיעבד לא לבנו כ״כ ולקמן אות נ״א בשפוד מולייתא אם לא לבנו בנתיים אוסר ובא״ר אות י״ג כתב בהפסד מרובה לסמוך על הפוסקים דחמץ מיקרי היתרא בלע יע״ש. והנה באב״י דרוב מתירים בסי׳ תמ״ז ס״י א״כ י״ל כן בה״מ להתיר כה״ג דיש כס״ס שמא נט״ל מותר בפסח אף דהר״ב כתב שם וכן נוהגין לא מדינא ספק הוי ושמא חמץ מיקרי היתרא ובלא ה״מ אין להתיר מאחר דהמחבר פוסק בפשיטות דאיסורא מיקרי והר״ב אודויי אודי ליה עמ״א כ״ב אבל אם נבלע משהו בשפוד ואב״י וצלה בפסח ויש נגד המשהו ששים אף דלא נתבטל בכלי כבאות כ׳ וכ״א מ״מ נט״ל ומשהו חומרא גדולה הוי דלא להוסיף עמ״א תמ״ז אות מ״א ריח ומשהו ונט״ל יש להקל גם יש לסמוך אשאלתות כה״ג ואם צלו מולייתא על שפוד בפסח בשר ויש בבשר ששים נגד מקום השפוד התחוב בו באנו למחלוקת מ״ש הש״ך בי״ד קכ״א אות י״ז אם ע״י אור מוליך בליעה בכולו וצריך ששים נגד כל השפוד ואי״ה באות כ״ד ונ״א יבואר עוד בזה יע״ש: