פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנ:ג

אומר עמ״א והמחבר כאן סתם דא״צ ליטול הדמים תחלה קודם פסח ואף אחר פסח רשאי ליטול פת שע״פ ועט״ז ב׳ מ״ש משבת. והתו״א תי׳ דמשבת הטעם דנראה כשלוחו ומש״ה בעינן התנו מתחלת השותפות משא״כ כאן דאין מלאכה אסורה רק איסור שנהנה מחמץ ומש״ה כשאומר קודם פסח מהני אלא דקשה הא בי״ד רצ״ד סי״ג הביא רמ״א די״א בנטיעה של ערלה דמותר שיאמר הישראל אח״כ טול אתה של ערלה כו׳ דל״ד לשבת דהמלאכה אסורה כמ״ש הטורי זהב והש״ך שם וא״כ המחבר שסתם שם שאסור אם לא התנה תחלה למה סתם כאן דשרי אם התנה קודם פסח ועל זה תי׳ דאילנות זכה בהן הישראל תחלה ומש״ה צריך תנאי בתחלת השותפות מה שאין כן תנור מוכר התנור קודם פסח לעכו״ם שיאפה ולא הוי משתכר באיסורי הנאה כבס״ה ומש״ה שפיר דמי. ול״ד לסימן רמ״ה דהתם מטעם איסור מלאכה שנראה שלוחו של ישראל. ולדינא מסיק כהב״ח שיטול דמים קודם פסח בעד שבוע של פסח ומ״ש בד׳ ימים של י״ט אסור עכ״פ אם לא נטל דמים תחלה דאז שרי שבת וי״ט כה״ג וירצה המחבר דהתיר טול אתה זה בחה״מ והח״י אות ד׳ תמה עליו ולמ״ש א״ש דודאי הבערה כזו שלא לצורך כלל אסור לישראל בי״ט והוי כשבת. שוב ראיתי בא״ר אות ד׳ כ״כ בפשיטות: