פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תנ:א

צריך עמ״א מ״ש לכתחלה לשיטתיה בתמ״ג אות ו׳ דיעבד אף למחליף שרי דאין תופס דמיו. ומ״ש כיון בשעה שנותן אין הראשון בעין כ״ה ברש״י ותוס׳ ורא״ש ע״ז פ״ב ב׳ ובטור ולבוש כיון שלא היה בעין בשעת איסור הוא ל״ד דאף אם היה בעין בפסח כל שאח״כ בשעת פרעון אין בעין שפיר דמי. ומ״ש דיש נוהגין איסור כ״כ בד״מ בשם הגהות הרי״ף בספר דרך תמים משום איסור ריבית ומש״ה כתבו ישראל שלוה דיעבד ובי״ד קס״ב ס״א בהג״ה דמותר ללוות ככר בבכר דבר מועט ולא קפדי אינשי. ומ״ש מותר לפרעו אחר פסח היינו ככר ותוך הפסח מעות וכ״כ א״ר אות א׳ ועח״י. ויש לראות דמשמע דוקא כשאין הראשון בעין דא״נ בעין בשעת פרעון מכי לוה שלו הוא וברשותו נאסר א״כ אין זה כנטל דמי איסור הנאה מי גרע מגזל חמץ קודם פסח ועבר פסח דנהי דמצי אמר הרי שלך לפניך אבל אם רוצה ליתן מעות פשיטא דהנגזל רשאי לקבל וה״ה כאן (ועב״ק צ״ח ב׳ וח״מ שס״ג א׳) ורש״י שפי׳ בע״ז ס״ב ב׳ שאין בעין י״ל דלוו פירות שביעית אף קודם ביעור עכ״פ דין קדושת שביעית יש להם שלא להפסיד כו׳ ודברי ר׳ ינאי פרעו לעניים תמורתן שאר פירות והעניים לא היו אוכלין בקדושת שביעית מש״ה פירש״י כיון דבשעת פרעון אין פירות שביעית בעולם דאי קיימין חליפי פירות שביעית עכ״פ הוי משא״כ כאן שלוה בהיתר מההיא שעתא קם ליה ברשותיה ועוד דפירות שביעית תופסין דמיהן מ״ה א״כ כל בשעת פרעון בעולם נראה כעין התפסה (מדרבנן) וכמ״ש הר״ן ז״ל שם משא״כ חמץ דאין תופס דמיו לית לן לאחמורי כה״ג ומה לו לבעין שהניח הככר ברשותו בפסח מי גרע ממ״ש בי״ד קל״ב ס״א דעכו״ם מיקלא קליה ושרי לכתחלה לקבל מעות כ״ש כאן (ויש לנו הרהורי דברים בי״ד קל״ב ס״א וקמ״ד ס״ב מ״ש הדמים מותרים דיעבד ואולי ר״ל דיעבד דלכתחלה אסור למכור ע״ז ואה״נ דיעבד אם מכר מותר הישראל לקבל הדמים לכתחלה) וצ״ע:

כתב הפר״ח אם לוה לעכו״ם ככר קודם פסח מותר לקבל אחר פסח אותו ככר עצמו דלא כש״נ פכ״ש יע״ש וכן נלענ״ד וכמ״ש בסמוך דהם ברשות העכו״ם ואם גזל עכו״ם חמץ מישראל בע״פ דגוף החמץ של ישראל עסי׳ ת״מ מ״א קנה העכו״ם לגמרי ועסי׳ תמ״ג ותמ״ח עדיף מהניחו אנוס ברשותו: