פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמט:ב

אסור עמ״א מדסתם באות א׳ סחורה וכאן מלת בבעל החנות משמע אף מלאי שאר סחורה תלינן בבעל החנות שאוכל שם ומדסתם המחבר משמע ליה כן וצ״ע דרש״י פירש בהדיא דמשל מלאי שהוא פת משמע בבירור שאר סחורה לא וכמ״ש הב״ח ובב״י דלר״ח במלאי פת דאל״כ פשיטא דתולין בפועלים (אף דבעל החנות אוכל שם תולין בתר רובא) והד״מ ג״כ פירש כאן מלאי פת וכ״כ הדרישה (ומ״ש שם וצ״ל שזה ספק אם הוא החמץ שנשאר מהסחורה לא ודאי לא הבינותי כוונתו אם לומר דמספיקא אסור הא בעירובין משמע דמספיקא עכ״פ שרי בהנאה ועט״ז מ״ש בשם תמים דעים דף ע״ד ב׳ דמספק אסור בהנאה וי״ל דבריו בע״א) וסבור הייתי לומר דמש״ה הולכין אחר בעל החנות דפועלים ודאי מה שנשאר כל השנה אפקורי מפקיר להו כנראה מתמים דעים שם ובחנות ישראל חצירו קונה לו כל השנה דל״ש או דאיסורא לא ניחא דליקני ומש״ה אחר הפסח אסור אע״פ שבטלו כבסי׳ תמ״ח ס״ה יע״ש וכ״ז אינו שוה לי. ועוד דא״כ לאיזה צורך כתב דתולין בבעל החנות ועיין תמים דעים שם דכ״ז לענין אכילה והנאה אבל לבדוק תלוי ברשות אם החנות ישראל צריך לבדוק וחנות של עכו״ם אע״פ שישראל הניח חמץ אין זקוק לבערו אם נתייאש וידצה פועלים ישראלים אפ״ה אין זה מצוי בידך כיון דרשות של עכו״ם. ומ״ש המ״א משמע מב״ח כו׳ מדכתב דמש״ה אסור בהנאה ואצ״ל באכילה דבאכילה א״נ ספק הוי אסור ואף בהנאה אסור דכודאי משוינן לה יע״ש הרי כדבריו ומ״מ א״י טעם נכון לחלק בין אכילה להנאה דתרוייהו ספק דרבנן הוי. ומ״ש שכ״מ בעירובין היינו דעכ״פ שרי בהנאה במחצה על מחצה (ומיד אחר הפסח) וכוונתו ממ״ש רש״י ותוס׳ ד״ה שהולכין דאי אין הולכין אחר הרוב הוי ספק ושרי פש״ג דרבנן לקולא ואמאי לא פירשו בפשיטות דדייק דאין הולכין הוי שקול וליתסר בהנאה וע״ש מהרש״א ז״ל ש״מ בספק שרי בהנאה ומ״מ קשה דאימא משום הנאה לא מיתסר מספק ואימא דאין הולכין אחר הרוב ומש״ה פירשו לענין אכילה דמספק היה למשרי פש״ג יע״ש מהרש״א ז״ל ובח״י ועמש״ל ס״ס בדרבנן לאיסורא כמו פת דהכא שמא של ישראל תוך הפסח ושמא פש״ג וי״ל:

ומ״ש דהולכין בתר רוב העיר עי״ד לענין רוב וקרוב. ומ״ש אם יש ספק שנעשה אחר פסח שרי באכילה כ״ה בתוס׳ עירובין שם עמ״ש בסמוך ובתוס׳ חולין דף ב׳ ד״ה מותר לאחר הפסח בצק ובמהרש״א ז״ל שם כבר הארכנו בס׳ ראש יוסף דהתם כיון שחשוד הוא משא״כ ברוב ישראלים כשרים תולין לאחר הפסח דמסתמא לא עברו עב״י וי״ל בע״א. קשיא לי קצת אמאי לא יליף חמץ שעבר הפסח שיהא אסור מ״ה ק״ו מערלה שלא נעבדה עבירה ומה לערלה שלא היה ש״ה חמץ תוך זמנו יוכיח מה לחמץ כרת ערלה יוכיח וכ״ת חבש״ו וחוסם פי פרה יוכיח דעל מה הצד לא פרכינן מעלמא ע׳ חולין קט״ו ב׳ ק״ו אדם דן מעצמו ועוד מה להנך שכן ג״ק וג״פ ל״ת בב״ח ללקות כמ״ש בג״ו בפתיחה ועיין פ״י פסחים כ״א ב׳ וכ״ח וצ״ע: