פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמח:ז

ה״ז עמ״א ע׳ סימן ת״מ דקי״ל כל שהחמץ של ישראל אף שברשות עכו״ם וקבל העכו״ם אחריות עב״י דלא כרמב״ן ועפר״ח כאן ואזיל לשיטתיה בת״מ ואין הלכה כן ועיין אות ה׳ דיעבד לאחר פסח שרי בע״מ להחזיר וכאן מיירי בענין דלא הוי מתנה ומכירה כלל אף לשיטתו ובאה״ע סימן כ״ח ס״ך מתנה ע״מ להחזיר כו׳. ומעשה בא׳ שמכר חמץ עם החדר כדין ולקח זאדאטי״ק מעט מעות והשאר זקף במלוה וסיים בשטר שבפירוש התנה שאם לא יתן העכו״ם המעות לאחר פסח המכירה בטילה למפרע ורצו לאסור לאחר הפסח ואני אומר כי בעינן תנאי קודם למעשה הא מעשה קודם לתנאי לא גם י״א בח״מ ר״ו דבעינן תנאי כפול וגם אומדן דעתו היה שירא שמא לא ירצה העכו״ם ליתן כלל מעות הא אם ירצה העכו״ם ליתן מעות כפי מה ששוה מכירה גמורה היא או יחזיר לו החמץ בעד הדמים ול״ד לאם אומר אם תעשה דבר פלוני ויש לצדד בזה בהפסד מרובה וצ״ע. עח״י אות ד׳ בשם בה״י י״ד קל״ב ס״א עכו״ם טוחן כו׳ מ״ש הח״י דחיישי׳ שמא ימכרם לישראל ועסי׳ תס״ז במ״א ב׳ מ״מ כאן אין ישיאל עושה כלום רק עכו״ם מוכר וספק דרבנן אין לעשות בידים הא לא״ה שרי ועמ״ש בט״ז: