פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:ט

אם עמ״א הנה בתס״ז במ״א כ״ג וכ״ד דבצונן אסור המים והבשר שנשרה שם צ״ל כאן מיירי יבש ולפ״ז מ״ש המחבר אם חממו ל״ד ה״ה הניחו רותחת בכ״ר מסולק מאש וע״ז קאי הר״ב הניחו על כ״ש יבש טוב להחמיר ולשיטתם בי״ד צ״ד דאף גוש בכ״ש אין מפליט ומבליע אבל למ״ש הט״ז שם אות י״ד גוש אוסר כ״ש כמ״ש המ״א כאן אסור. וי״ל בתס״ז בשר דאית פילי וכאן בדופן שלם ואי״ה יבואר בסמוך. ומ״ש בהג״מ צריך ביאור כי י״א דאף בצלי באין שמן דאין מבליע יותר מכ״נ משהו מיהא מבליע ואוסר בפסח ומ״ט בכ״ש אוסרין דבשאר איסורין מפליט משהו בכ״ש ובטל משא״כ בפסח ולפ״ז משמע דשיל״מ דמשהו אוסר ה״ה כ״ש אוסר (ומה שהראה לס״א הוא אות כ״ד דהמחבר כתב דוקא שמן הלא״ה צלי חמץ שוה לשאר איסורין ועי׳ פסחים ע״ו ב׳ רב אמר שחוטה שמן מפטמי כו׳ י״ל דשניהם כחושים בתבשיל נהי דאסור מ״מ רק כ״נ דלא עדיף ריחא מנגיעה וא״כ י״ל שניהם כחושים בתבשיל חמץ קמח ותבשיל מצה אפויה דלית דררא דשומן אוסר בריחא אבל למ״ד בפסח בצלי אוסר כולו דמשהו ע״כ מבליע רב נמי אית ליה במינו במשהו בשמן ע״כ דוקא אחד שמן. ולוי דלא אמר רבותא שניהם שמנים י״ל בטעם כעיקר בשר כחוש ושמן אם נאמר דהוי א״מ עי״ד צ״ח אפ״ה אין לאסור ועש״ך י״ד ק״ח א׳ וט״ו והבן וע׳ אות ד׳). ומ״ש המ״א בד״מ תס״ו לחלק בין להבליע לבשר בצונן מבליע ובין להפליט מכלי אין מפליט בצונן (אפילו כ״ד ועי״ד י׳). ומ״ש דמדין ערוי ועסי׳ תנ״א אות ג׳ החמיר בכ״ש בפסח דהרשב״א מחמיר בשאר איסורין עכ״פ בפסח יש לנהוג כן ועי״ד סימן ק״ה בט״ז וש״ך ד״ה וכ״ש עירוי שנפסק הקילוח דיש לאסור כולו דבשאר איסורין בה״מ וכאן אסור ועירוי שאין נפסק קילוח י״ל דמפליט ומבליע כא׳ בשאר איסורין כ״ק ובחמץ צ״ע לאסור כולו ג״כ מכל שכן דכ״ש ואף למאן דמתיר בכ״ש בעירוי כזה צ״ע. ומ״ש המ״א דלפ״ז לק״מ מ״ש אח״כ בשם הנ״מ בכ״ש אין לאסור כי כאן מטעם עירוי:

ומ״ש דעירוי מכ״ש אין להחמיר היינו במקום דצונן אין אוסר בדופן שלימה וכדומה וכל שכן אם עירוי מרוטב של טעלי״ר דהוא כלי ג׳ דאין להחמיר כלל אף אם נפל יבש לרוטב שבטעלי״ר. וגוש אם הניחו בקערה ואפשר אף מקערה בטעלי״ר רותח לעולם עי״ד צ״ד בט״ז י״ד (כפינכא דארוזא) והראה לשי״ח בחמץ י״ל עכ״פ. ודיני כבוש אי״ה יבואר בתס״ז במ״א י״ט דלקמן ט״ז:

אעתיק מ״ש בשו״ת מגידות סי׳ קי״ד עי׳ פ״א דמעשרות מ״ז ונותן שמן לחמיטה ולתמחוי ולא לקדירה ואלפס והר״ש ז״ל פי׳ חמיטה עונה דקה כו׳ וכן כתב הרע״ב וראיה ממסכת טבול יום הביא הר״ש ז״ל והר״מ ז״ל פי׳ חמיטה שם כלי בתמחוי ולהר״ש עוגה הניחה על דולבקי הוי כ״ש אף גוש אין מבשל והר״מ ז״ל סובר גוש מבשל ופי׳ שם כ״ש ובצלול מיירי ובה׳ מעשר פ״ה הט״ז וסתמא כפירושו לכ״ש אין מבטל והשמיט חמיטה לשיטתיה. ומיהו י״ל דלישנא דנותן לחמיטה ולתמחוי משמע שם כלי דאל״כ היה לומר על חמיטה ומש״ה שינה הר״מ ז״ל בפירושו מט״י ועכ״מ שם הי״ז מוחט לתוך התמחוי אין נקבע בירושלמי אמרו בתבשיל צונן והרע״ב פ״ר מ״א הביאו יע״ש והר״מ ז״ל שינה והבן ואין להאריך ע״כ: