פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:מו

אינו עמ״א הר״ן ז״ל לשיטתיה פ״ק ד״ו ופכ״ש ל״א א׳ בנכרי דמדרבנן הוא הוצרך לחלק כן ולדידן מ״ה עובר המפקיד כבסי׳ ת״מ ס״ד יע״ש. ובתמ״ח אות ח׳ דכתב שמא יערים והוא מירושלמי אין להקשות דבלא״ה אסור כיון שהצריכו חז״ל ביעור מן העולם כו׳ י״ל דמיירי שלא ידע ממנו כלל ועפר״ח כאן. ועשכ״ג בתל״א בשאלת רבני ויניציא״ה במכר ממנו בשש אף אם נאמר מ״ה הוי מכירה כיון דמדרבנן עב״י אסור לאחר הפסח ושם כתבנו בזה. ויש נ״מ במכר חמצו לגר בכסף ולא משך והיה מונח ברה״ר ומת הגר מ״ה מעות קונה ומדרבנן עבר המוכר ב״י ויבואר אי״ה בתמ״ח מזה. יתר הדינים יבוארו בתנ״א ותס״ז בעזה״י:

דגים חיים שקורין קארפי״ן שולחים מעיר לעיר וכדי שישארו חיים מניחים פרוסה חמץ עם יין שרף לפיו הנה עד הלילה אף שמת ונשאר בפיו יש לצדד להיתר לצורך שמחת י״ט שלא יהא נשאר בעין ול״ד ליין דלא מהני סינון אבל בפסח אם נשאר חיים אין חשש מידי דהוי בהמת עכו״ם אוכלין חמץ ושותין החלב ב״ח ל״ש בליעה ובמת י״ל כבוש בחריף כדי שירתיח אם היין שרף טופח ע״מ להטפיח גם הדחה בצונן י״ל דבולע וצ״ע כעת: