פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:מד

ונתערב עמ״א וערש״י פסחים למ״ד א׳ ד״ה שלא בזמנו מותר אפילו בנ״ט ודייק לה מר׳ יוחנן בזמנו בס׳ מכלל שלא בזמנו בפחות מס׳ שרי (ומשמואל י״ל שלא בזמנו כולל במינו ושלא במינו בס׳) גם דאל״כ מה איריא כר״ש אפילו לר״י בהא אפ״ה שרי לרבא דשאר איסורין בששים במינו לדידן דלא כרש״י וכ״ת חמץ לא בדיל מיניה הא עד הלילה ל״ג (עפ״י שם ולמ״ש א״ש וי״ל) גם מה פריך כו׳ וכ״כ הפר״ח יע״ש. וליכא למימר דר׳ יוחנן איבש ביבש קאי ושלא בזמנו אף שלא במינו שרי ברוב עש״ך י״ד ק״ט אות ט׳ יע״ש דמלבד שהוא דוחק גם שיבש הוא דא״כ בזמנו אמאי ששים הא במינו קיי״ל ברובא לדידן וא״נ שגזר בזמנו כו׳ גם זה דוחק. ואפשר ליישב דברי הטור דרבא דאמר בזמנו במשהו כרב ולרב זמנו פסח ושלא בזמנו כולל עד הלילה ולאחר הפסח דאי עד הלילה נכלל בזמנו (ער״ן שם) אין לגזור שלא במינו אטו מינו במשהו דא״כ נזיר וכדומה אמאי ל״ג שלא במינם אטו מינם במשהו דלא בדילי ג״כ עתוס׳ ר״פ ד״ה אור וי״ד רי״ז וסובר הטור דחמץ לא חמיר מנזיר אם אין בו כרת אף דאמרינן דנזיר דקיל כו׳ וש״מ זמנו קורא תוך הפסח ורבא דאמר כרב הא לאו מטעמיה היל״ל סתם אלא כיון לומר דשלא בזמנו לכלול עד הלילה עם אחר הפסח ותרוייהו בששים ואף דר׳ לא ס״ל כן הלכה כרבא דבתרא הוא. ועיין באר הגולה אות פ׳ ציין תוך הפסח מימרא דרבא שם וי״ל דשלא בזמנו מותר משמע אכילה והתערובות היה בפסח עכ״מ פ״א ה״ה. ופריך שפיר קנסא מדרבנן ומשני דלא עבר מ״ה ומיהו לדידן דאין חוזר וניער צ״ע לפרש כן והבן. ועמ״ש אות מ״ב: