פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:כה

יש עמ״א ובט״ז אות י״א ותמ״ב ד׳ מטעם דבי״ט אחרון מקילין דסתם אב״י הא ודאי ב״י י״ל אין מקילין דנ״ט בר נ״ט חמץ שמו עליו וכ״ש למ״ש בי״ד צ״ד ס״א בהג״ה להחמיר בבישול נ״ט בר נ״ט והש״ך שם ד׳ בשם מהרש״ל אף דיעבד נצלו אוסר ה״ה שומן מהותך. ועי׳ א״ז אות ז׳. וא״כ בבישל בכלי ספק אם ב״י מותר להשהות וליהנות ובי״ט אחרון אף בשתייה ואכילה מקילין ביה אבל בישל בכלי ע״י י״ל דאף לשהותו אסור ועיין ע״ש סי׳ תמ״ב:

ומ״ש המ״א בי״ד קכ״ב ט״ס וצ״ל קכ״ב ס״ג ותנ״א אות מ׳ חבית יי״ש לא מהני נט״ל. ומ״ש דדמי ליי״נ עי״ד קל״ז ובש״ך ובתה״ד סי׳ ר״א משמע לכאורה דוקא כלי י״נ שנותן בו אח״כ יין משביח בו או שהשבח יותר מהפגם משא״כ בתבשיל וכדומה י״ל דכלי בלוע מיי״נ לאחר מעל״ע פוגם בו. ועשו״ת הרשב״א תנ״א ובפריי לי״ד ע״ו בט״ז א׳ הקשה כלי מדין מאי חידושו דלמא משום דבר חריף וי״ל דהתורה הצריכה להגעיל אף להשתמש שאין חריף ומש״ה דייקינן דבלע חריף אין משוי לשבח ואי יין אין נפגם אכתי קשה ולכאורה דוקא ליין הא לשאר דברים לא וכאמור ובמקום אחר הארכנו. אבל משמע דיין אין נפגם אף לתבשיל וכ״מ במ״א כאן ועדיין צ״ע: