פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמז:יא

בדבר יבש עמ״א ולא הבינותי לכאורה כיון למ״ש באות מ״ה (וט״ס לכאורה ס״ד וצ״ל ס״ט) יבש ביבש צריך לאכול כולם קודם פסח באמת צ״ע דאם נאכל א׳ מהם בשוגג בפסח הותרו אחרים ב׳ ב׳ כמ״ש המ״א תמ״ז אות ד׳ כבסי׳ ק״י בי״ד ס״ז אלא בלא״ה משמע בתה״ד קי״ד בעין חוזר וניער אם מבשלין או אופין בפסח ביבש ללח או יבש ביבש הא יבש ביבש ואין מבשל בפסח י״ל דאין חוזר וניער אם נתבטל עד הלילה במינו ברוב ועיין עולת שבת ד׳ הבין כך דלח בלח אפילו מחמם בפסח אין ניעור ויבש בלח בכבוש בפסח ניעור ה״ה יבש ביבש אף שיש ס׳ כל שמחמם בפסח ניער ועי׳ לבוש השמיט יבש והביא פת ביין שוב ראיתי בא״ר אות י״א הרגיש בזה. ומ״ש לח בלח לכ״ע מותר לקיימו יבש אסור הנה לכאורה הר״מ ז״ל פ״א ה״ה ופ״ד הי״ב מחו״מ דמותר לשהותו אף נתערב תוך הפסח עמ״א תמ״ב א׳ ומיהו י״ל לכ״ע מותר לשהותן דכיון די״א דאין חוזר וניער א״כ אינהו מיכל אכלי אנן לא משהינן בתמיה (כ״כ ז״ל לכמה דברים) וא״כ מה לי לח בלח או יבש ביבש דמ״ה במינו חר בתרי בטל וצ״ע. שוב האיר ה׳ עיני והבנתי קצת די״ל דיבש ביבש דאסור בפסח דהלכו ע״ש סופו אם יבשלם אסור ה״ה יב״ש ומה״ט יבש בא״מ בעי ס׳ כנראה מתשובת מהרי״ל סי׳ צ״ו ורי״ד להמעיין שם היטב (ועש״ך י״ד ק״ט אות ט׳ י׳) א״כ יבש ביבש שנתבטל אף בס׳ עד הלילה במינו כשיגיע פסח ניער מה״ט בסופו אם יבשלם. ולהרא״ש שם היתר גמור הוא עכ״פ מותר לקיימו ומדינא אף באכילה אם חממו בפסח דע״כ אוסר אם חממו בניכר החטה בס״ג משא״כ שכבר נתבטל יבש ביבש אלא דשם בהפסד דוקא ממילא כאן אף בהפסד אסור (כמ״ש באות ד׳) ואם נימוח כו׳ ועדיין צ״ע דיבש במינו ברוב שרי אף למ״ד אם יבשלם צריך ס׳. עש״ך שם י׳ יבש ביבש בא״מ אם מ״ה בס׳ או מדרבנן נ״מ בחמץ לענין ב״י אם יצויר כן עפר״ח אות ט׳ ולקמן אות מ׳: