פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמה:ב

החמץ עמ״א כגון חטים כו׳ רך ונמאס עמ״מ פ״ג הי״א הביא רב יוסף מחלק בחיטי בעי פירור ויש פוסק כרבה דאף נהמא משמע הר״מ ז״ל מפר׳ כרש״י חיטי פירור אלא דצריך שיחתוך כל חטה לב׳ דלא כרש״י דפיזור מהשק סגי דא״כ ל״ש החמץ קשה וממילא ל״ד חטה זה כגון חיטי (כגון ל׳ גוון ומראה ודימה) להם קשה הא רך נמאס כמו נמסס נמחה במים דאי כפי׳ הכ״מ נהמא פירור בקשה לא היה להמ״מ לסתום וגם לכתוב יש פוסק כרבה דנהמא והחמיר לדינא בשתיהן כי להמ״מ ודאי הכין הוא ואף להכ״מ יש להחמיר. ומ״ש מים מכונסין משמע אף משליכו קודם איסורו אסור דלא הוי הפקר לגמרי ונהנה ממנו אח״כ. ומ״ש ואסור בכל המלאכות כבסי׳ תל״א משהגיע זמן הבדיקה ה״ה זמן השריפה ואימתי זמנו לכאורה כמ״ש בתל״ד ח׳ שישרוף קודם סוף ה׳ וא״כ חצי ה׳ אסור במלאכה אם לא שרף עדיין וצ״ע ועמ״א באות ד׳ אי״ה :