פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמד:יג

לצורך עמ״א כ״ה במשנה מ״ט א׳ ולשבות שביתת הרשות ופי׳ הרא״ש ז״ל בירושלמי מפרש ללמוד כו׳ ול׳ ש״ע לצורך עצמו הוא ל׳ הר״מ ז״ל ועט״ז אות ט׳ ומבית הפרס התם דרבנן וכאן לבטל לעשות דרבנן לא או דכאן יכול ללמוד אחר י״ט עכ״פ ועל ש״ג קשה. ובתט״ו ב׳ מערב ברגליו יכול לרשות גמור וכ״ה ברש״י מ״ט להחשיך על התחום היינו במערב ברגליו והרא״ש שכתב פירש״י דס״ל מערבין לרשות אין זה פירש״י שלפנינו ובתוס׳ הביאו להחשיך והקשו למ״ד אין מערבין לרשות וס״ל אפי׳ לערב ברגליו אין מערבין לרשות גמור. ובטור ולערב לרשות חוזר ואפי׳ ללמוד ואיך יצויר לרשות גמור היינו מערב ברגליו ואחר דרשות גמור וללמוד שייך הם עט״ז ט׳ ועח״י י״ד בירושלמי אמר מעשה גדול היינו ביעור חמץ משא״כ בית הפרס יע״ש. ומיהו לומר מה אולמיה עשה מעשה ושם רק ל״ת ז״א דהתם אפשר יש עשה דקדושים יע״ש. ומיהו מעשה גדול לעשות עשה דבריהם ולעבור על עשה ול״ת של דבריהם נמי מעשה גדול וי״ל. ומ״ש המ״א והטור כתב מערב ללמוד מיקרי דבר רשות לגבי מצות ביעור ברא״ש רשות לגבי פסח ומילה ואירוסין והטור כתב חשו״ב משמע לגבי ביעור ומ״מ הדין אמת מהירושלמי ואין להאריך :