פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמג:ב

ב׳ שעות עמ״א כרבא פסחים י״ב ב׳ עב״י ועב״ח דמש״ה בהנאה לא עשו הרחקה ב״ש דהרחקה יתירה היא אטו יום המעונן ל״ג בהנאה כ״א ששית, וב״י משמע דלא עשו הרחקה אף ששית עכ״מ פ״א ופר״ח כאן א׳ עמ״א תל״ד אות ח׳ אבל ודאי דחז״ל עשו הרחקה גם למ״ע כמ״ש בפתיחה כוללת כסוכה וק״ש וכדומה וער״מ פ״א ה״ט ובלח״מ ואפשר דמש״ה בחמש אין לוקה מ״מ דהרחקה יתירה הוא ומש״ה פלגינהו שם בתרתי. וער״מ פ״ב ה״ד השמיט חמש ושבע והא נ״מ באומר בפירוש סוף חמש והב׳ בתחלת שבע בטילה דחמה במזרח:

והנה חמץ נוקשה באכילה בשם אוסר בע״ש ובהנאה הניח בצ״ע וא״כ בלעק״ך שיש מי פירות עם מים דמשמע דהוה נוקשה כבסי׳ תס״ב ואי״ה שם יבואר בה״מ ושכח למוכרו עד שש יש לצדד ומרש״י ותו׳ פסחים ד׳ וב״ש אה״ע כ״ח סכ״א תרי דרבנן ואין מוכרח די״ל אף לרש״י נוקשה בשש ל״ג בהנאה אטו שבע דבשבע גופא דרבנן הוא אטו קורדנייתא קשין לא נוקשה או דר״ג א״ר סובר נוקשה מ״ה אסור וז״ש איסור דרבנן שש יע״ש. ואי״ה בתמ״ז יבואר עוד:

ועיין בדרישה מ״ש אור לי״ד לדידהו כר״י ולא תשחט כו׳ לא הבינותי דליל י״ד שאור הנר יפה כו׳ ולא תשחט כ״א כי שחיט ועח״י ד׳ בהוצאת המת יע״ש. ועמ״ש אי״ה באות ו׳ לענין חמץ נוקשה. ומ״ש ד׳ זמן סעודה לכל צ״ע זה לר״י וקיי״ל כחכמים הר״מ ז״ל בפ״ב מעדות: