פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמג:א

אסור עמ״א דפסק לפני זמנו כר׳ יהודה ולוקה על אכילת כזית מ״ה וכרת ליכא עד הלילה והנאה ג״כ מ״ה ואין לוקה על הנאה כל ימי הפסח וב״י ליכא עד הלילה כ״א מ״ע אך כו׳ דלא כרבא לא תשחט או כפי׳ התוס׳ ער״מ פ״א מחו״מ ה״ח וט׳ ופ״ג ה״ח ובה׳ מ״א פ״ח ומ״מ אם עבר בעשה ג״כ קניס ר״ש נ״מ בגר שמת ע״פ קודם לילד ונכסיו הפקר לאחר הפסד החמץ שלו אסור נ״ל, ועש״ג פכ״ש דלקי על הנאה (בכזית) ונ״מ ספק לעדות ובפתיחה בארנו:

ודע תערובות חמץ שלוקה בחמץ ועובר ב״י ואפשר לוקה אם עשה מעשה ונשתנה משאר איסורין כפי השיטות שנתבארו בכ״מ פ״א ובב״י זה בתוך הפסח לא קודם פסח ועתוס׳ ר״פ שכתבנו אבל בנוקשה אפילו ר״י מודה (פירשתיו דסברי והאוכל פטור מכרת דליכא אלא חד קרא ה״ה לדידן בתערובות יש נ״מ והבן): והוי יודע חצי זית לחם שיש בו ספק א׳ חמץ או מצה בע״פ עשו״ת הרלב״ח סימן י״ז הביאו המ״ל פ״א ה״ז משמע מדרבנן הוא דמכל חלב אין למילף חמץ דהיה ש״ה ויש היתר לאיסורו ולפ״ז הוי ספק דרבנן לקולא וספק אי נפל לתבשיל באינו מינו למ״ד טכ״ע אין היתר נהפך לאיסור רק דלא בטיל דניכר הוא דחיך אוכל יטעם יש להקל בספיקו כבסי׳ צ״ח בי״ד. ואמנם חלילה לומר כן וכל הפוסקים סתמו וכ״כ בסמ״ג בה׳ חמץ דשוה לשאר איסורין וח״ש אסור מ״ה כר׳ יוחנן הר״מ שם בתוספותיו יע״ש. ולענין אי אשה מוזהרת אעשה תשביתו דהוי מ״ע שהזמן גרמא עתוס׳ קידושין ל״ג ד״ה מעקה ונ״מ בגיורת שמתה ע״פ אחר חצות כו׳ ער״ן פ״ק דפסחים דרי״ף פוסק כר״ש ומשמע לפני זמנו ג״כ ואסור בהנאה מ״ה מאך ביום הא׳ תשביתו שלא כדרך הנאה (וחזקיה ור״א י״ל למלקות פליגי ודלא כהר״מ ז״ל א״כ אי אשה אין מוזהרת אעשה אמאי אין חוששין דלדידה שריא עמ״ל ה׳ אישות פ״ד ה״א יע״ש (ע״ד פלפול):