פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמב:ט

אם עמ״א הטור באות א׳ דכל דרבנן לדידיה מותר לשהותו ומיהו אנן קיי״ל לטעמא ומעמיד דרבנן ושאני מעמיד כאלו בעין דניכר פעולתו אף להטור צריך ביעור ועח״י אות ט״ז. ומעמיד בעינן איסור מגופו חמץ הכין הוא וקודם הפסח היתר הוא פעולתו ניכר ול״ש ביטול ובפסח ניכר בעין ואסור משום החמץ משא״כ בב״ח דכ״א שרי רק ע״י חיבור מעמיד היתר אין אוסר עש״ך י״ד ל״ה בסימן פ״ז ודע בע״פ אחר ו׳ אם בישל גבינה זו א״צ ס׳ כ״א נגד החלא דבמשהו לא אמרינן חנ״נ ומיהו י״ל מעמיד הוי כאלו כולו חמץ דהא עיסה שנילושה בשמרי שכר שעבר הפסח אוסר בשו״ת מהר״ם מלובלין ז״ל אחר הפסח כולו ולא מהני הולכת איסור ליה״מ ועא״ר אות י״ז וה״י ט״ז ובה״מ צ״ע ועמ״ש בפריי לי״ד צ״ח לענין מעמיד וטעמא אי יש הפרש. ואם שהה גבינה זו אחר הפסח י״ל דמעמיד דרבנן לא קניס ר״ש ומשו״ת מהר״מ מלובלין ז״ל קכ״א שהעמיד בשמרי שכר לאחר הפסח אסור העיסה אין ראיה דהשמרים בעין היו בפסח ועא״ר י׳א בשם ספר אמרכל דעבר ב״י כמו כותח משם ראיה לדידן מעמיד דרבנן שריא הגבינה לאחר הפסח ובח״י צידד ג״כ בה״מ:

ומ״ש המ״א בקיבה כו׳ מעל״ע בא״ר י״א הקשה דהוי נט״ל ואפשר דהוי חריף ובי״ד לא משמע כן יע״ש. גם המ״א סובר כן דאל״כ א״צ מעל״ע רק כדי שירתיח עי״ד ק״ה ומה״ט דינו לבשל בכלי חמץ בתמ״ז ס״ה ומקילין בי״ט אחרון שחריף לא מהני נט״ל אלא די״ל הבליעה והפליטה באין בסוף מעל״ע עי״ד ק״ה:

כתב בבאר היטב צ״ל שהעמיד הגבינה בקיבה תוך הפסח ובאר היטב החדש כתב דלא ידע למה והנה יש לקיים דברי באר היטב הא׳ דאם הועמד קודם הפסח ומסתמא יש ס׳ בגבינה נגד הקיבה כבר בטל הוא דמעמיד היתר הוי אלא דחוזר וניער כמ״ש הט״ז ד׳ וכמ״ש כאן דניכר הוא הפעולה גם תוך הפסח ול״ד לבב״ח אבל חמץ הבלוע בקיבה לא עשה שום פעולה לגבינה ולא הוי מעמיד משא״כ בלוע קודם פסח והועמד תוך פסח ל״ש ביטול דכ״ש הוא ואה״נ אם אין ס׳ בגבינה אף קודם הפסח אסור ואף תוך הפסח אסור באכילה ומותר לשהותו דנ״ט בר נ״ט הוי וכאמור ואי״ה בתמ״ז יבואר עוד:

יי״ש שלנו חמץ גמור עמ״ב סי׳ נו״ן ח׳ ועדיף משכר שלנו והנעשה משמרי שכר אם נפסלו השמרים משתיית כלב י״ל פקע איסורייהו ואם ראוין לכלב י״ל הוי איסור ד״ת ובאות י׳ אי״ה אבאר ועח״י ד׳ ובפסח מהר״מ מטיקטין ברי״ף. והוי יודע שהפרש יש בין שכר דאם שתה רביעית אז חייב כרת ומלקות דכזית כא״פ יש דמעורב במים משא״כ יי״ש אין עולה רק החמץ בלי עירוב מים ורביעית ממנו לוקה ופסול לעדות בלא נמזג במים וער״מ ז״ל במ״א פי״ד ה״ט משמע המחה חמץ שיעור ברביעית ולא יפסיק כלל הא שהה יותר מרביעית לית כרת ומלקות ועמ״ל שם ובה׳ ברכות וטכ״ע אין היתר נהפך לאיסור: