פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תמב:טו

מותר עמ״א הם דברי הרא״ש דאכילה בכונה אסור דאחשביה עט״ז ח׳ ושלא בכוונה ל״ש אחשביה כתב הח״י אות י״ט אם נפל לתבשיל מותר דנפסל מכלב ובאות י״ד כתבתי דנפסל מאדם צ״ע ועסי׳ תמ״ז ואי״ה שם יבואר.כתב עוד הח״י דיו שבשל עכו״ם בפסח אסור לכתוב כיון שלא נפסל מכלב קודם זמנו. וזה אמת ויציב שכ״כ תה״ד קכ״ט דיו (בשכר) מותר דחרכו קודם זמנו הא אחר זמנו אסור ועי״ד קל״ד סי״ד דיו של יי״נ ודאי שרי דנט״ל שרי ולכאורה קשה דיי״נ ודאי מנקברין ועפרן אסור ובקכ״ג סכ״ה דהתם נתבטל החמץ בתוכו ונט״ל שרי ואפשר דמיירי במערב יי״נ דבטל הא כולו יי״נ אסור בהנאה לכתוב בו וה״ה דיו שעשה עכו״ם לעצמו מכולו שכר אסור לישראל בהנאה וחמץ עכו״ם אסור בהנאה ובתה״ד שם צידד אי נקברין עפרן מ״ה אסור או מדרבנן הא במים ומעורב בו שכר חד בתרי בטל אף דנט״ל בפסח אסור הא נפסל מכלב לכ״ע חד בתרי בטל ולפ״ז אי לקח מעכו״ם דיו בחוה״מ פסח בספק שמא נעשה משכר כולו ובפרט ברגילין בו שזה אף בדרבנן אסור. ושמרי שכר שנפסדו מאדם לגמרי מ״מ ראוין לחמע בהם הוי כשאור ומשו״ה אוסר בשו״ת מהר״ם מלובלין ז״ל בשמרי שכר שעבר פסח וחימץ עיסה דאסור כל העיסה דעבר עב״י בפסח וכאמור ואף למ״ד הנקברים עפרן מדרבנן אסור אטו קודם שריפה משמע דאין לחלק בין דיו של ישראל לדיו של עכו״ם. ויש לעיין בספרים הנכרכים ע״י אומן א״י תוך הפסח מחמץ גמור ואח״כ מערבים בו דבק אף שנפסל עתה מכלב מ״מ חל שם חמץ עליו מקודם תו אסור כנקברין ועיין תוס׳ סוף תמורה משמע מ״ה אסור וא״כ אסור לקיימן הכריכה שנעשית בפסח וכ״ש ליתן לעכו״ם בחוה״מ פסח לכרוך דהוי כרוצה בקיומו של איסור עמ״א ת״ן ועסי׳ תקמ״ג לצורך מצוה שא״א ללמוד בספרים אם אין מכורכים י״ל שרי בחוה״מ אבל בחוה״מ פסח צ״ע:

גם אותן כלים שמתקנים האומנים א״י בדבק עם קמח ומים בפסח יש לאסור תוך הפסח להשתמש בו בפסח ליתן טואב״ק בו ואם נתערב בהרבה שנעשו קודם הפסח י״ל דהוי דשיל״מ דמ״ט לא הוי חמץ דשיל״מ דחוזר לאיסורו עי״ד ק״ב וכאן ל״ש זה דכבר נפקע האיסור ונפסל מכלב ולשנה הבאה כחרכו קודם זמנו והבן ומיהו מנין לא הוי דאין איסורו מחמת עצמו וצ״ע: