פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלז:ח

נאמנים עמ״א. מ״ש דרבנן כ״מ בגמרא ד׳ ב׳ וע׳ לבוש והמחבר בס״ב ביאר זה אף שי״ל דיעבד אין הביטול מעכב וכאן לא ביאר ובר״מ ז״ל פ״ב הח״י השמיט הביטול בשתיהן עלח״מ שם. ועא״ר וא״ז ה׳ דלאחר ו׳ דהוי ד״ת אין נאמנים וי״ל בשוכר חצירות קונה רק דרבנן גם בספק חמץ י״ל מ״ה אין עובר עתוס׳ ר״פ כ״ש ד״ה ואי ובגמ׳ נקיט הכל נאמנים על ביעור חמץ משמע חמץ ידוע כבסי׳ תל״ו במ״א א׳ מיהו בתל״ח ותל״ט מבואר דעובר ב״י בספק ועדיין י״ל בשוכר אין עובר מ״ה ובגמרא מיירי בבית של בע״ה גופא או ה״פ ביטול סגי אלמא לא יראה לך אבל הפקר ג״כ רואה וממילא שוכר אין עובר דאיסורא כו׳ ע׳ אות ב׳ וסימן תל״ו אות ט״ז. ומ״ש מתוס׳ עירובין ל״א ב׳ ד״ה כאן ומשמע דסותרים דבריהם בפסחים ועמ״א ת״ט ט״ז ומשמע דאנן לית לן חילוק זה ובדיקת חמץ נאמנים אף בבית אחר ותחומין אסמכוהו כו׳ א״כ העמיד על תחום ביתו משא״כ חמץ להר״ב בי״ד קכ״ז לא איתחזק מקרי. ואני העני דקדקתי בדברי הר״מ ז״ל פ״ב הי״ז וראיתי שיש להתבונן בלשונו הזך והטהור יע״ש שכתוב המשכיר בית סתם בי״ד הר״ז בחזקת בדוק וא״צ לבדוק ואם הוחזק זה המשכיר שלא בדק ואמרו אששה או קטן אנו בדקנוה הרי אלו נאמנין שהכל נאמנים על ביעור חמץ והכל כשרים לבדיקה ואפי׳ נשים ועבדים וקטנים עכ״ל הנה תראה חילוק לשונות שבטור כתב הכל נאמנין על בדיקת חמץ להעיד על הבית שהוא בדוק ואפי׳ נשים ואפי׳ ידענו שלא בדק בע״ה ואמרו אנו בדקנוה נאמנים. יש לפרש נאמנים שבע״ה בדקו ונ״מ שידוע שכל הלילה לא בדקו ואינו חבר שעבר על דרבנן אפ״ה אם אמר שביום י״ד בדקו נאמנים ואפי׳ כו׳ שלא בדקו כלל ואמרו אנו בדקנוה נאמנים אף שטורח הוא (ערש״י ד׳ ב׳ דמחזיק לן בהאי דלא בדק הוסיף מלת בהאי ובמקום בדוק כי ראוי להיות דמוחזק לן הבית דלא בדוק ומחזיק יוצא כלומר דבר א׳ מחזיק לן בהאי משכיר דלא בדק שראינוהו טרוד כו׳) והר״מ ז״ל פי׳ דמחזיק לן המשכיר דלא בדק בליל י״ד וביום י״ד ספק ואמרו אנו בדקנוה נאמנים שהכל נאמנים על ביעור לומר שביערו בע״ה ביום י״ד ובדיקה ומי אף שטורח ופטור ודוחק. וי״ל ביעור חמץ ידוע אף שד״ת דשוכר דרבנן ובדיקה ע״י טורח נאמנים וגם ז״א ולומר ביעור ביטול כי הוא הביעור הגמור ובדיקה ממש וכדבעינן למימר לקמן בעזה״י וע׳ ע״ש תל״ד ד׳ גם ז״א ע׳ פ״ב ה׳ א׳ ב׳ וי״ל ביעור שמעידים שהם בדקו נאמנים דיעבד וא״צ השוכר לבדוק ולא עוד שכשרים לכתחלה לבדיקה ול״ת נשים לכתחלה לא כירושלמי ועמ״א כאן והמחבר נקיט ל׳ בפ״עע ואי לאו דמסתפינא הייתי מדקדק עוד במ״ש הר״מ ז״ל ואמרו אשה וקטן אנו בדקנוה נאמנים שהכל נאמנים על ביעור חמץ וכשרים לבדיקה נשים ועבדים וקטנים לביעור דיעבד עבדים כ״ש מקטנים ולכתחלה י״ל עבדים רקים הם עש״ך י״ד א׳ ב׳:

ומפני שיש לי בכאן הרהורי דברים הוכרחתי להאריך קצת והנני פורטם בעזה״י:

דע דע״א באיסורים בלית חזקה נאמן להתיר ולאסור ולהוציא מחזקה כשהוא בידו נאמן לאיסור ולהתיר עי״ד קכ״ז ויבמות פ״ח א׳. ולפ״ז אם ע״א אומר ראיתי שחבירי תיקן זה נאמן דיש מיגו דאי בעי אמר אני תקנתיו עמ״ש בפריי לי״ד א׳ בחש״ו ששחטו וא׳ ראה ששחטו כהוגו וע, בהרא״ש כתובות ט׳ דמיגו מהני באיסורא וברי ושמא מהני דיעבד עכ״פ נגד הרוב ולכתחלה משום מעלה ביוחסין והא עד אחר נגד חזקה ל״מ כ״ש נגד הרוב ונוגע בעדות ע׳ אה״ע ו׳ סי״ז יע״ש ובפריי לי״ד א׳ די״ל ביש חוקה לרוב וע״א אף אשה ועבד ושפחה נאמנים דעיקר הלימוד מוספרה לה תרתי שמעינן אחד שסופרת ז׳ נקיים בעצמה וזה לא אתחזק מקרי דסופה לפסוק ונאמנת ומה שטובלת ואין רואה זה איתחזק מקרי דטמאה ובידה נאמנת כמ״ש בחה״ר בד׳ שיטות גיטין ב׳ ב׳ וערש״י חולין י׳ ב׳ ד״ה ע״א. ועש״ך י״ד קכ״ז כ׳ פסולי עדות בעבירה יע״ש. וקטן עסי׳ א׳ בשחיטה וק״כ בטבילת כלים ותוס׳ פסחים ד׳ ב׳ ד״ה הימנוהו דנקטי נשים ולא קטנים הכל באיתחזק אמנם ממ״ש הר״ב בי״ד קכ״ז בהג״ה קטן אין לו דין ע״א והוא מהריב״ש רמ״ה מבואר אף באין חזקה ועש״ך ל״א. ובדרבנן נאמן בלית חזקה הא בחזקה לא היינו בהגיד עדות הא כל שבידו לתקנו נאמן כמ״ש הש״ך אות ל״א קטן היודע לשמור ידיו אוכלים טהרות ובד״ת אף בלית חזקה ובידו אין נאמן. ומ״ש הר״ב שם דבדיקת חמץ אם מעיד נאמן בלא איתחזק אפשר מיירי בחדר שאין תשמישו תדיר מקרי לא איתחזק אבל איתחזק אין נאמן להעיד אבל נאמן לומר שהוא תיקן כדמוכח קטן היודע לשמור ידיו בדרבנן וכ״מ לכאורה ממ״ש אמרו אנן בדקנוה והבן ומינה הא גדול אף ביש חזקה נאמן בדרבנן אף באין בידו וכאסור וא״ש וי״ל קצת המ״א. וע׳ ע״ש בתל״ד אות ד׳ ביטול לאחר הבדיקה דרבנן יכול לעשות ע״י שליח קטן ולמ״ד ד״ת נשים מהימנא כל דלית טורח ולא איתחזק יע״ש הנה כל שבידם אפילו הוחזק בשחיטה נאמנים וקטן שליח כתבנו דאין שליחות לקטן אלא דבפ״ב משלוחין ה״ב בכ״מ משמע בדרבנן קטן נעשה שליח ע׳ גיטין ס״ד ב׳ וצ״ע בזה:

והנה הר״ב בקכ״ז פסק איסור אין אשה נאמנת והוא מסמ״ג עשין ל״ט קי״ז ב׳ ובאו״ה ומבואר שם מפסחים הוציא כן וז״ל שם בספק נמנעות מפני עצלתים וכ״ה בירושלמי משמע תרתי בעי׳ טורח וספק ועש״ך קכ״ז אות ל׳ משמע טורח אף ודאי אין נאמנת וע׳ יש״ש פ״ק דחולין סי׳ ב׳ הביא דברי הסמ״ג וכתב מתוס׳ משמע טורח אף ודאי אין נאמנת. ומיהו משמע באין טורח אף ספק איסור נאמנת אף לסמ״ג ומל׳ הר״ב בקכ״ז ס״ג לא הזכיר טורח כלל רק ספק אין נאמנת וא״כ למנות שליח נשים לכתחלה על הביטול ובדיקה אין ראוי לעשות כן ובר״מ משמע הכל כשרים כו׳ ועש״ך י״ד פ״ד אות ל״ה ומ״י כלל מ״ו ופריי שם:

ודע עוד ע״א שמעיד על ספק תורה בחזקה י״ל דנאמן הדמיון טבל נתערב חד בחד ואומר שתקנו בע״ה ואין בידו נאמן מטעם ס״ס כמ״ש הש״ך בקכ״ז אות ט״ז דבעיא דלא איפשטא הוא והוי ס״ס ובדרבנן כה״ג ספק לקולא כי בשביל החזקה לא ישתנה הדין: