פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלז:ד

שואלו עמ״א חזקה ה״ה רובא ואמ״ה ל״ד אלא שאין זבוח ובאות ח׳ דחמץ איתחזק מקרי ואפ״ה חזקה דהכל חברים אלימא טפי ורובא הוה. ובע״ש חולק עוד דשוחט קודם שלמד א״י ובי״ד סי׳ א׳ להרי״ף צריך שאלה אעילוף ולהר״מ א״צ דהיה מגיד והא עילוף לית חזקה דמעיקרא דמאן לימא לן שהיה תחלה מורך לב ש״מ כמ״א דבהמה בחיה כו׳. אבל הפר״ח כאן האריך וכ״כ בס׳ ג״ו ופ״מ וש״ה דכל דבקל מבררינן ברובא ג״כ ע״י שאלה ואף בדרבנן כמ״ש הב״י בשם הר״ן כאן דאף בבטלו שיילינן ליה ואם יש מכשול אין צריך לשאול עתוס׳ פסחים ד׳ ב׳ ד״ה לאו מבטל ומוכח ג״כ כמ״ש יע״ש:

והוי יודע שהט״ז הצריכו ביטול משמע הא לא״ה השוכר עובר ב״י כמ״ש המ״א תל״ו ט״ז דחצירו קונה והר״מ פ״ב הי״ז מחו״מ הביא ב׳ דינים הא דסעיף ב״ד ולא הזכיר הביטול ועח״מ ש״ג בסמ״ע ה׳ להר״מ ז״ל אין שוכר קונה כלל במקום המשכיר דשכירות לא קניא לכל מילי י״ל א״צ ביטול ובגמרא דמסיק מ״ה בביטול סגי מיירי ביצא לדרך והניח בניו שם כו׳ משא״כ הט״ו פסקו כרא״ש דשוכר קנה צריך ביטול ועובר השוכר ב״י ולהש״ך שם דשוכר קונה מדרבנן י״ל אף דספק דרבנן לקולא מ״מ כל שאין טורח הביטול הוי כשאלה וזה הוכחה להב״ח הביאו הש״ך שם בשי״ב. ולפ״ז לאחר זמן איסורו אם נאמר דהשוכר מ״ה עובר ב״י צריך לבדוק ואם עצהי״ט כשחלה לאחר זמן א״י כו׳ ועלח״מ שהר״מ סמך אמ״ש מקודם הי״ו והיינו הוחזק שלא בדק שם צריך ביטול משא״כ המשכיר בית י״ל דרנב״י פשוט לקולא א״צ ביטול כלל והטור כתב בדין הא׳ תולין להקל ומבטלו היינו מספק דרבנן הא לאחר זמן איסורו צריך לבדוק והר״ת ז״ל כת׳ ה״ז בחזקת בדוק וא״צ לבדוק דמיותר לומר בדיקה א״צ הא ביטול צריך עצהי״ט והמחבר כתב ע״ד ל׳ הר״מ ז״ל חזקתו בדוק ומבטלו היינו עצהי״ט או כרנב״י ולאחר זמן איסורו י״ל דא״צ בדיקה והר״מ ז״ל השמיט אם בעיר שואלו ולכאורה יסבור למאי נ״מ בבעיר נישייליה כמ״ש הב״ח ז״ל ולדינא קיי״ל דשואלו ולאחר זמן איסורו צ״ע בזה. ואי״ה באות ח׳ ובט״ז אבאר עוד: