פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלז:ב

על עמ״א הואיל וחמץ שלו ועדיין הבית מעוכב אצלו הוא לתת הבדל בין הפקידו ביד אחר. ובר״ן וב״י הואיל ובית של משכיר וחמץ שלו ועדיין מעוכב אצלו והמ״א חיסר תנאי א׳ היינו אף במכר בית שאין תו שלו הואיל והחמץ שלו. והנה י״ל כשיוצא מבית מסתמא מפקיר חמצו כבסי׳ תל״ו בטור ומ״א אות ט״ז ואפ״ה חצירו קונה לו כבסימן תל״ו ט״ז א׳ ורש״י פסחים ד׳ א׳ יע״ש ומש״ה במשכיר ומפתח בידו ליל י״ד כבית משומר לדעתו הוי חמירא דידיה משא״כ כשהמפתח ביד השוכר אין משומר לדעתו ואין חצירו קונה לו עח״מ ר״ס ס״ד ושי״ג בסמ״ע וש״ך אות א׳ וה׳. ובתוס׳ ד׳ א׳ כתבו דאותו שאין מפתח איך יכנוס ולדידהו אף במכר אפשר כן והר״ן לא הזכיר זה רק מעוכב בידו. ועמ״מ פ״ב ה׳ י״ח השמיט דהבית והחמץ של משכיר רק שהמפתח בידו והשוכר מעוכב לכנוס בו (ומיהו הפקיד ביד אחר המפקיד חייב עי׳ אות א׳) ועח״י אות ב׳ בשם תוס׳ ב״ק כ״ב ד״ה כיון יע״ש והנה הם פירשו בין בלא החזיק הלוקח והשוכר. ואם בית פתוח בלא מנעול כתב הח״י אות ד׳ בהחזיק השוכר בודק יע״ש והיינו ממ״ש הר״ן שמעוכב אצלו והתוס׳ איך יכנוס. ולפ״ז ה״ה כשיש לכל אחד מפתח השוכר בודק. וי״ל כל שהמפתח ביד השוכר ומשומר לדעתו והמשכיר הפקיר כשיצא זכה השוכר בחמץ וחמירא דידיה מקרי משא״כ פתוח או שיש לכ״א מפתח לא זכה השוכר ועח״מ ר״ס ושי״ג בסמ״ע דשניהם זכו וכאן רק השוכר וכיון שהבית של המשכיר והחמץ היה שלו אפשר המשכיר בודק ואי״ה באות ג׳ יבואר עוד: