פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלו:א

זקוק לבדוק עמ״א בטור לבער ול׳ המחבר לבדוק כר״מ ז״ל פ״ב הי״ט כירוש׳ ויבואר לקמן אי״ה, ומ״ש בלילה כו׳ ביום ג״כ לאור הנר כמ״ש בב״י תל״ג היינו דפריך בירושלמי וכי יש חמה בלילה תפתר כשלא בדק ולא ביוצא לדרך ש״מ התם נמי בלילה לכתחלה ויראה דאסור בכל המלאכות הנזכרים בתל״א. ומ״ש על הט״ז יש בו מקושי ההבנה ואבאר כפי דעתי בעזה״י דעת הט״ז ב׳ דאף תוך ל׳ אין מבטל מיד רק כשיגיע ע״פ בה׳ יבטל אף דעתו בתוך הפסח (וט״ס בדפוס צריך לציין זקוק) ודייק מרש״י ו׳ א׳ כו׳ ודלמא במשנה פי׳ בודקין שלא לעבור ב״י דעדיין לא נתקן תרווייהו ע״פ ז״ל מ״ש רב יהודה אמר רב אמר שם ו׳ ב׳ הבודק צריך שיבטל א״כ לא היה לרש״י לפרש הבדיקה משום ב״י אלא ש״מ דהביטול בע״פ ופירש״י שפיר דאם לא יבדוק חיישינן בדרך ישכח הביטול ובימי הפסח כשבא לביתו עובר ב״י וע״ז כתב המ״א שאין ראיה דה״פ דמר״ה נמי דאם לא יבער פשיטא שגם הביטול לא יעשה עובר ב״י וכל שעושה הביטול פשיטא שצריך לעשות כתיקון חז״ל לגמרי אף בדיקה וביטול שמא הביטול לחוד ישכח כמ״ש בתל״ה ועי׳ אות י״ב משמע כן דאף קודם ל׳ לרש״י צריך ביטול וביעור ומיהו כשדעתו קודם הפסח לדיעה א׳ י״ל מודה המ״א דתרי חששות ל״ח ואי״ה בט״ז יבואר. ועוד דרש׳י קאי על גמ׳ בבלי דזקוק לבער היינו חמץ ידוע דלספק א״צ כלל לבדוק ולא לבטל קודם הפסח רק כשיגיע פסח יבטל ושפיר א״צ כ״א ביעור לידוע משא״כ הש״ע פסק כירושלמי דאף ספק צריך בדיקה תוך ל׳ וקודם ל׳ כ״א כדיניה ממילא צריך כתיקון חז״ל אף הביטול מיד. ומ״ש שמא יש שם גלוסקא יפיפיה דמילת שמא ימצא גלוסקא לרש״י ודעתיה עליה וחס ל״ש בדעתו לחזור אחר הפסח משא״כ שמא יש באחת הזויות כרא״ש שם אז אף דעתו לחזור אחר הפסח צריך ביטול ומיד בשעת הבדיקה. ועח״י אות ג׳ כתב דבמקום שהוא בע״פ הוי שעת ביעור ולא ישכח וא״י דמפרש בים ושיירא הוי ליל י״ד לדידיה באין מקום ישוב כלאו זמן ביעוריה ופשע עיין מהרש״א ז״ל והט״ז גופא דכתב דא״צ לבטל מיד טעמא שרחוק מפסח אין טעם לבטל או וא״נ ישכח בע״פ הוי דרבנן משא״כ ב״י הוי ד״ת. ועי׳ מהרש״ל ומהרש״א פסחים ו׳ א׳ וכפי דעתי פי׳ דבריו דרש״י מוקי בין בספק ובין בודאי דבאין דעתו לחזור עד אחר הפסח תוך ל׳ זקוק כו׳ קודם ל׳ א״צ לבדוק ולא ביטול וכשיגיע ע״פ יבטל ועשאוהו כמפולת. ול״ח שמא ישכח לבטל א״נ כך ליכא איסור תורה ל״מ בספק חמץ לשיטת רש״י כל שא״י היכן הוא אין עובר כמ״ש בתל״ה ואפילו ודאי חמץ כ״ז שאין רואה אין עובר דאין מצוי בידך דשמא אכלוהו עכברים וכדומה וכמ״ש הב״ח כאן באורך לרש״י משא״כ דעתו לחזור תוך פסח ל״מ ודאי חמץ דשמא ישכח לבטל ע״פ וכשרואה אח״כ עובר ב״י אפי׳ ספק נמי כשימצא כו׳. ודוקא מפרש ושיירא דשם לית זמן ומקום בדיקה כמ״ש מהרש״א ז״ל אבל במקום ישוב זמן בדיקה לבני אדם קודם ל׳ א״צ כלל בדיקה וכשיגיע ליל י״ד יזכור כשיראה ב״א כו׳ ויבטל. ובאוצר ודעתו לפנות תוך הפסח צריך לבער מיד מר״ה דוקא בודאי חמץ ואף דל״ח שישכח הביטול שהוא בביתו חיישינן דילמא אתי למיכל בודאי חמץ כדמוכח מככר בשמי קורה ובספק חמץ סובר רש״י דלא אטרחוהו לחפש דילמא אתי למיכל אלא משום ב״י ואף דכל בודק צריך שיבטל מתקנת אמוראים י״ל אי לא יבדוק ישכח הביטול כמ״ש בתל״ה וכמ״ש מהרש״א ז״ל פסחים יו״ד ב׳ במשנה יע״ש היטב. וספק חמץ אין צריך לבער קודם ל׳ באוצר אף דעתו לפנותו תוך פסח וכשיגיע פסח יבטל משא״כ מפרש ושיירא אף ספק צריך לבדוק דיפשע כיון שאין במקום ב״א וכשימצא בביתו עובר כן נ״ל פי׳ מהרש״א ז״ל ועט״ז ב׳ וכאן ב״ג יבואר עוד: