פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלד:ב

יטלנו עמ״א מ״ש עכ״ל הרב״י בב״י ליתא ועח״י ג׳ ובד״מ א׳ איתא כן ובר״ן לית מלת עדיין רק שהרי חמץ זה שגררה חולדה מתוך הבית לא נתבטל וסובר הד״מ דה״פ אם בדק חדר א׳ ואח״כ בודק חדר אחר אם לא הצניע החמץ קודם הבדיקה (כי כן משמע בר״ן דצריך להצניע קודם הבדיקה עמ״א א׳ ובר״ן במשנה י׳ ב׳) וראה שעכבר נטל מכאן חמץ והלך לחדר הבדוק כבר צריך שם ביטול שנית כי אף שמבטל כאן אחר הבדיקה אומר בהדין ביתא היינו חדר זה או מבית לבית בחצר אחר וע״ז כתב הד״מ דלדידן א״צ והמ״א פי׳ שתטול חולדה אף אחר הבדיקה וביטול והניחו כאן צריך בדיקה וביטול שנית עדיין לא ביטל חמץ זה רק אמר דלא חזיתיה ודברי הר״ן מ״ש מתוך הבית יורה כד״מ דהיינו לחדר אחר ומלת עדיין להוספה בשני חצאי לבנה להמ״א כפי פירושו ומ״ש המ״א דמבטלים ביום קשה דאין לסמוך על ביטול היום כמ״ש באות ז׳ וי״ל. ועח״י ג׳ אם לברך על הבדיקה שנית ועא״ר ב׳ ומרתף הוי ספק לא ודאי ואפ״ה מסתמא מברך עליו וע׳ שבת פ״ב א׳ תקנו ברכה על הספק דבריהם או ד״ת וכבר יש מחלוקת בזה ער״מ ה׳ מילה ואין להאריך וע׳ פר״ח בתל״ט אות ב׳ עמ״ש בגמרא י׳ א׳ על ובדק ולא מצא פסק הטור דא״צ יותר ואפילו לא ביטל אלמא דא״צ לבטל וחילק בין שאר ימות השנה דיש חמץ הרבה משא״כ ככר א׳ בדק ולא מצא א״צ ביטול יע״ש. אבל לי ההדיוט נראה דודאי כל שבודק צריך ג״כ לבטל והמעיין בתוס׳ פסחים י׳ א׳ בד״ה על כתבו לר״מ הוי בספק לאו דלא ימצא ובמ״ש אדונינו מהרש״א ז״ל דודאי אף לרבנן צריך ביטול דהבודק צריך שיבטל אלא דלר״מ הביטול מ״ה יע״ש ואדרבה הכי דייקי דברי הטור בתל״ט על ובדק ולא מצא א״צ לבדוק יותר ואפילו לא ביטל א״צ לבדוק ולא כתב לא מצא א״צ לבטל אלא ביטול צריך וה״ק אף לאחר ו׳ א״צ לבדוק יותר כחכמים דהתם ומתרץ קושיית התוס׳ ולחכמים א״צ לטרוח ולנתק הרבה. ואי קשיא אבל בודק דצריך שיבטל ובסלע אמרינן לחכמים מהני בדיקה י״ל משום חומרא דחמץ וכל מ״ש לתקן מתקנין וי״ל עוד ואין להאריך: