פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלד:א

אחר הבדיקה עמ״א מפרש מה שמשייר היינו מה שבדק ומשייר לבער ביום י״ד דומיא דנותר כמ״ש אי״ה באות ח׳ ועד״מ אף דהלכה כחכמים מ״מ לכתחלה פוסקים כר״י או כל דין כו׳ ביעור מצוה מהעולם מנותר ביום ומש״ה יניח בצינעא וע״ז כתב המ״א דה״ה מה שמשייר לאכילה צריך להצניע קודם בדיקה כב״ח ודלא כט״ז א׳ דשמא באמצע בדיקה שבדק זוית אחד תטול חולדה ויביא למקום הבדוק ויצטרך לבדוק שם שנית ועח״י וא״ר א׳ ומיהו אם לא ראה שהביא לכאן י״ל אין חשש ערש״י ט׳ א׳ חזינן שהביא תו לכאן ועי׳ הג״מ פ״ג א׳ מכאן מדקדק יראה פירושו מדתנן במשנה י׳ ב׳ מה שמשייר היינו לאכילה דאל״כ היל״ל מה שבדק ומצא ומדלא הזהיר ע״ז ש״מ דרשות לשרוף מודי ולא דומיא דנותר וי״ל דשמא לאו ימצא ולאו מילתא דפסיקא כמ״ש הט״ז ואי״ה שם יבואר עוד. וסיים המ״א דהעולם שאין מצניעין רק החמץ שבדק אבל מה שמשייר לאכילה אף אחר הבדיקה מוליכין אנה ואנה ודאי לא שפיר עבדי דבגמרא ט׳ ב׳ מבואר העיקר מה שמשייר לאכילה וכ״ה בר״מ ז״ל פי״ג ה״ב ויראה מה שמשייר יניח בצינעא לאו עצה טובה אלא אזהרה כדרב מרי שם גזירה שמא כו׳ ומש״ה הביא הר״מ ז״ל הא דרב מרי כי לרבא י״ל עצה טובה או אזהרה שאין לעשות ס״ס לכתחלה עמ״א תס״ז ורב מרי סובר בדרבנן אפשר עושין ס״ס לכתחלה אלא אי שרית הא אתי למשרי אף בהניח י׳ ומצא ט׳ והבן זה גם מ״ש במשנה י׳ ב׳ ומה שמשייר ולא אמר במשנה א׳. לכאורה יש לטעות אהא דיבדוק לאחר המועד עד שתחשך ומה שמשייר שנמשך הבדיקה עד הלילה לבער בי״ט ומשייר לחה״מ יניח בצינעא דהוי ד״ת וזה טעות ועי׳ בט״ז א׳ ואי״ה שם יבואר עוד וכאן אין להאריך בזה: