פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלב:ו

על עמ״א עי׳ בטור ואם שומעים ומכוונים יוצאים אף לא ענו אמן דיעבד ועי׳ סימן רי״ג ס״ב כל שמברך מחויב ומצות שהמברך מוציא שאין בקי אע״פ שיצא עיין תב״ש י״ד סי׳ א׳ אות ס׳ וס״א וי״ט אות ט׳ ועט״ז קס״ז אות א׳ במ״ש דצריך שיענה אמן ושם כתבנו מזה. והוי יודע שמ״ש המחבר בברכה א׳ יכול לבדוק כמה בתים כתב הפר״ח אות ב׳ דוקא כשהם סמוכים והראה מקום למקום לסי׳ ח׳ סי״ג ועמ״א שם וט״ז אות י״א וי״ז וי״ל בין לבוש ט״ק ובקע״ה דהברכה חלה על מה שעשה ובין מברך ע״ס לילך דרשאי ובהכי ניחא בי״ד י״ט דמברך חוץ לבית המטבחיים ועמ״א קס״ו ג׳ ואמנם י״ל הפר״ח קאי על השליח אבל בע״ה אף ברחוקים יכול בברכה א׳ ועי״ד סי׳ רפ״ט בבית הלל א׳ וכוונתו כיון דשיחה לא הוי הפסק באמצע בדיקה ה״ה הליכה וי״ל בין ההיא דסי׳ ח׳ סי״ב וי״ג בין לובש כמה בגדים דאין מפסיק בשיחה ובין בודק כמה בתים דרשאי מצד הדין להפסיק בין בית לבית ולמ״ש הר״ב בקס״ז סו״ז דאם טעם הבוצע תו באחרים לא הוי שיחה הפסק י״ל דרשאי אלא דמ״מ לכתחילה אסור מצ״ה ויש לעיין ןהמעיין בקע״ח ורע״ג משמע אף דשיחה לא הוי הפסק הליכה הוי הפסק וי״ל ואין להאריך: