פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלא:ח

וי״א עמ״א מ״ש בתל״ה ס״ב יבואר בסמוך אי״ה. ומ״ש תרנ״א ס״ט צ״ל תרנ״ב ס״ב ובסוכה ל״ח א׳ והמ״א פי׳ דמיירי התחיל ח״ש קודם דמקרי התחיל באיסור רק המחבר סובר דלא מחמרינן כולי האי כהר״ן בזה רק בלילה התחיל לענין זה הוי ד״ת כבאות ז׳ או שלא להרחיק הגבול הקפידו בכאן ביותר והמעיין בב״י דדייק מדאמר אביי לא לפתח הא פתח כבר כו׳ וסיים הואיל ומדרבנן א״צ להפסיק בהתחיל בהיתר משמע בח״ש קודם דהוי התחיל באיסור כמבואר ברל״ה ורל״ב ותרנ״ב פוסק ואביי דאמר לא לפתח היינו נמי ח״ש קודם הא התחיל בהיתר קודם ח״ש הוא דאין פוסק להמחבר ומינה להר״ב אף כה״ג פוסק ולישנא דאורתא דתליסר הכי דייק ועט״ז תרנ״ב אות ד׳ דעתו כן דבדיקת חמץ ולולב אפי׳ התחיל קודם ח״ש פוסק: ועי׳ מ״א רל״ב ט׳ אם התחיל בזמן מנחה קטנה פוסק אף יש שהות וכ״ה בח״מ סי׳ ה׳ בהג׳ה ובלולב בי״ט שני אף התחיל באיסור אין מפסיק ושוב ראיתי לפני יהושע שבת ט׳ ב׳ בתוס׳ ד״ה בתספורת הקשה מסוכה ל״ח א׳ וי״ל מנחה זמנה מועט משא״כ לולב כל היום זמנו ועי׳ בא״ר רל״ה ז׳ וצ״ע:

ודע בסוכה ל״ח א׳ מסיק בד״ת מפסיק ובדרבנן אין מפסיק וכ״ה בשבת ט׳ ב׳ ואם התחילו אין מפסיקין ומפסיקין לק״ש היינו בד״ת פוסק ואמנם הב״י בסי׳ רל״ה ותרנ״ח בשם המרדכי והר״ן בדבר תורה פוסק. אלא דבמרדכי ל״מ אלא התחיל בזמן איסור ממש ובהר״ן מבואר דח״ש קודם נמי התחיל באיסור קרינן ופוסק בד״ת כשיגיע זמן ממש ובדרבנן אף התחיל בזמן ממש אין פוסק וכ״ה במנחה ברל״ב ס״ב. וברל״ה ס״ג קצת הלשון מסופק די״ל כהר״ן אם התחיל בח״ש אז כשיגיע הזמן ממש מפסיק או התחיל כשיגיע הזמן היינו צ״ה אז פוסק דלא כהר״ן. ומש״ה בתרנ״ב השמיט המחבר סברת הר״ן ז״ל כשיגיע ומן היינו ח״ש קודם והט״ז בתרנ״ב דהקשה לכאורה משום דכאן ושם פ״א בשנה משא״כ ק״ש תדיר אין פוסק אלא דממ״ש מפ״ט קשה ואי״ה שם יבואר ובלבוש רל״ה ותרנ״ב יע״ש ובא״ר ח׳ וט׳ וא״ז ז׳ וראיית הר״ן מק״ה פסחים ק׳ א׳ וא״ח דע״א ס״ד י״ל דמיירי בהתפללו ערבית מבע״י תו הוי ק״ה דרבנן להמ״א רע״א א׳ ובמנהגים שלי הארכתי ועתוס׳ סוכה ל״ח א׳ ד״ה מאי משמע בד״ת אף התחיל בהיתר מפסיק עא״ר תרנ״ב ט׳ ואי״ה בתרנ״ב יבואר עוד וכאן אין להאריך: