פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תלא:ב

בודקים עמ״א תוס׳ פסחים ב׳ א׳ פסחים ד׳ ב׳ מדאורייתא בביטול בעלמא סגי היינו אף מה דלא מהני בממון גמור הפקר כזה בלב לר״י עד שיוציא מרשותו כאן מהני ומשום הכי כתב רש״י דנפיק מקרא תשביתו ולא כתיב תבערו והר״ן כתב מסברא ידעינן כיון דאסור בהנאה ולאו ממון גמור בגילוי דעת סגי. ומתוס׳ שם משמע בלב אה״נ דלא מהני והא דאמרינן אחד שבת ואחד יום טוב מבטלו בלבו ל״ד אא״כ שישמיע לאזניו עב״ח כאן ותל״ד ותל״ו ומ״א שם אות ה׳ וי״ג. ופסחים ז׳ א׳ דפריך היה יושב בבה״מ כו׳ ולא מוקי כר׳ יוסי דאפשר לר״י צריך שיוציא מרשותו כדאי׳ בנדרים מ׳ ג׳ א׳ יע״ש ובחידושינו כתבנו מזה. ולפ״ז תערובות ונוקשה לרש״י דעובר ב״י עליה. (מ״ש התוס׳ ר״ש א״ע מנלן י״ל דמדכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא כי כל אוכל חמץ ונכרתה טעם הוא ללא יראה כמ״ש הרשב״ץ במאמר חמץ וסובר ב״י עובר מו׳ ולמעלה כנראה מפירושו ב״ק כ״ט ופסחים ד׳ א׳ ד״ה בין ודף ה׳ א׳ ד״ה זמן הרי משבע ג״כ ב״י אלמא משום לאו דאכילה עשתה התורה הרחקה ממילא ה״ה נוקשה ותערובות) לא מהני בהו ביטול בלב ועד שיוציא מרשותו באפשר דממון גמור הוא לחזקיה כמ״ש התוס׳ שם בפכ״ש לימא דא״ב כו׳ ובזה י״ל מ״ש רש״י אור לי״ד בודקין כו׳ ועמ״ש בפתיחה ועח״מ רע״ג ס״ז ובה״ש רמ״ו במ״א ט׳ ושם י״ל חומר האיסור מבטל ליה יע״ש:

ויצא לנו הדין מי שאסר נכסיו עליו בהנאה ואח״כ הפקירם בלב ובא אחר וזכה בהם אין אחר יכול להוציא ממנו דכה״ג דלאו ממון גמור הוא הוי כחמץ ובלב הפקר מהני כאמור ועיין חה״ר בסוכה ד״ה אתרוג האסור בהנאה לכם קרינן ביה ואי״ה בתרמ״ט יבואר זה דכל דבר האסור בהנאה עדיין ברשותיה של אדם הוא וצ״ע בהא דאמר ב׳ דברים ועשאן הכתוב ולחה״ר מאי רבותיה ובמ״א הארכנו בזה. ועסי׳ תמ״ב א׳ אף נוקשה דרק מדרבנן אפ״ה ל״פ ואסור לשהותו. ומשמע דעיקר מ״ה בביטול ואין לבדיקה עיקר מ״ה וכמ״ש בתל״ד ה׳ יע״ש בפתיחה הארכנו בזה: