פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם מג:ד

חולצן עמ״א ועט״ז אות ג׳. והנה חולצן ברחוק ד״א י״ל ה״פ אם רוצה לחלוץ וליתן לחבירו בעראי אז חולץ ברחוק ד״א כיון דרוצה לחלוץ וכי אמרי׳ דמותר להשתין כשהן בראשו לאטרוחי לחלוץ לא הטריחוהו אבל כשרוצה לחלוץ אז שורת הדין דיחלוץ ברחוק ד״א אף בעראי ואף דמותר לכנוס לקבוע (להמחבר בס״ה) היינו שלא הטריחוהו לחלוץ ע״כ פי׳ בקבוע מיירי ומעומד דאסיר בראשו אטו ישב ויפנה ונותן לחבירו ובהכרח חולצן לכך ברחוק ד״א אף אם נאמר להמחבר בס״ה כניסה שרי לקבוע שלא הטריחו לחלוץ אבל כאן בהכרח חולץ שורת הדין דחולץ ברחוק ד״א ועמ״א אות ט׳ יע״ש. וקאמר דה״נ מסתברא דאי בעראי ורצה לחלוץ מעצמו לישנא דחולצן אין מיושב דמשמע דמוכרח לחלוץ אלא ש״מ אקבוע קאי ועב״ח ודרישה וט״ז: