פרי מגדים על אורח חיים, אשל אברהם תכט:ב

י״ב חודש עמ״א הד״ט הביאו כאן ירוש׳ פ״ק דב״ב ה״ד והר״ב שהשמיט כאן עני הדר פה צריך טעם דדוחק לומר דתליא אי בודקין לכסות או לאו עי׳ ירושלמי ב״ב ופ״ח דפיאה יע״ש וסובר המ״א דהר״ב סמך כאן עמ״ש בי״ד וי״א ל׳ יום ועי׳ בה״י י״ד וי״ל מ״ש הר״ב בי״ד רנ״ו ס״ה וי״א כשאין כותב וכן הלכה אין הלכה אלא כהמחבר וכמ״ש בכללי או״ה בפריי לי״ד שגם בהר״ב עם המחבר נוהג הדין הלכת כדיעה א׳ בסתם. ואם ירד להשתקע בבע״ה נותן מיד ואפשר ה״ה בעני כן. ועח״מ סימן קפ״ג ס״ב בהג״ה מחמת אונס נתעכב אין נותן. מ״ש א״ר ה׳ בשם שכ״ג ת״ח הפטורים ממס נותנין לזה עיינתי שם בהגהות הטור ב׳ כתב בקושטנדינ״א נוהגין כן אפשר תקנו זט״ה כן לא שיהא הדין בן בכ״מ וצ״ע: